במחקרים קודמים נמצא שטרשת נפוצה שבהתפתחותה מעורבים תאי TH1, אך לא טרשת נפוצה שבהתפתחותה מעורבים תאי TH17, מגיבה לטיפול עם בטא-אינטרפרון. במחקר זה מצאו החוקרים שרמה גבוהה של IL-7 בסרום, במיוחד בשילוב עם רמה נמוכה של IL-17F, מנבאת תגובתיות טובה של חולי טרשת נפוצה לטיפול באמצעות בטא-אינטרפרון. החוקרים הראו ש-IL-7 מגביר את הדיפרנציאציה של תאי TH1, גם בבני-אדם וגם בעכברים, אם כי IL-7 בלבד, בהעדר IL-12 או ציטוקינים אחרים, לא מספיק להשראת הדיפרנציאציה של תאי TH1 .IL-7 לא דרוש ולא מספיק לדיפרנציאציה של תאי TH17 ולחלוקות שלהם.
עוד בעניין דומה
במודל לטרשת נפוצה בעכברים- (EAE - experimental autoimmune encephalomyelitis) טיפול באמצעות נוגדנים כנגד הרצפטור ל-IL-7י(IL-7Rα - interleukin-7receptor α chain), שחוסמים את הרצפטור, הביא להפחתה בתסמינים הקליניים של EAE. הטיפול באמצעות הנוגדנים היה יעיל גם כשניתן לפני ההופעה של סימני שיתוק וגם כשניתן לאחר הופעתם. טיפול כזה הביא לירידה בתאי T היקפיים (גם נאיבים וגם משופעלים), ללא שינוי במספרם של לימפוציטים אחרים. בעקבות הטיפול נצפתה גם ירידה בחדירה של לימפוציטים למערכת העצבים המרכזית.
ערכה: ד"ר דורית שנון
מקור: