החלמה מוקוזיאלית (Mucosal healing) הינה מטרה חשובה עבור מטופלים עם מחלת קרוהן, אך היא טרם אופיינה בשלמותה. מחקר חדש בדק אם החלמה מוקוזיאלית משתנה על פי סגמנטים ברחבי המעי הגס והאיליום בקרב מטופלים המקבלים Adalimumab (אדאלימומאב, יומירה - Humira; חברת ABBVIE), כטיפול אחזקה במחקר ה-EXTEND.
עוד בעניין דומה
המחקר הינו מחקר כפול סמיות הכולל מבוגרים עם מחלת קרוהן בינונית עד חמורה באיליום ובמעי הגס וכיבים במוקוזה. כל המטופלים קיבלו אינדוקציה על ידי אדאלימומאב (Adalimumab) (שבוע 0, 160 מ"ג; שבוע 2, 80 מ"ג). בשבוע 4, המטופלים חולקו אקראית לקבלת אדאלימומאב (Adalimumab) במינון 40 מ"ג או פלצבו כל שבוע שני עד שבוע 52.
באנליזת פוסט הוק, החלמה מוקוזיאלית הוערכה על ידי מדד CDEISי(CD Endoscopic index of severity), מדד SES-CDי(Simple Endoscopic Score for CD) ומדדי CGHAS/IGHASי(Colonic and Ileal Global Histologic Disease Activity Scores).
החומרה לפי אנדוסקופיה בבסיס היתה דומה לאורך כל הסגמנטים. בשבוע 52, השינוי הממוצע ב-CDEIS במעורבות פני השטח ופני השטח המכויב היה 68.5%- עד 90.6%- ברקטום, סיגמואיד/מעי גס שמאלי ומעי גס רוחבי בהשוואה ל- 22.3%- עד 50.5%- במעי הגס הימני ובאיליום.
שינויים לטובה עד שבוע 52 בגודל הכיב ובפני השטוח המכויב לפי SES-CD היו בולטים יותר ברקטום, בסיגמואיד/מעי גס שמאלי ובמעי גס רוחבי בהשוואה למעי גס ימני ואיליום. בשבוע 52, החלמה לפי CGHAS ו-IGHAS היתה נפוצה יותר במעי גס (28.3%) בהשוואה לאיליום (21.2%).
מסקנת החוקרים היתה, כי אנליזה זו מצביעה על נטיות שונות של החלמה לפי הסגמנטים באיליום ובמעי הגס במהלך טיפול באדאלימומאב (Adalimumab). בסיגמואיד/מעי גס שמאלי ובמעי גס הרוחבי, הושג שיעור גבוה יותר של החלמה מוקוזיאלית, בהשוואה לאיליום, בקרב מטופלים עם מחלת קרוהן בינונית עד חמורה.