מחקר פרוספקטיבי חדש בחן אם יש קשר בין ריכוז חומצה אורית גבוה בשתן לסיכון נמוך יותר לפתח מחלת פרקינסון ואם קשר זה מושפע ממין החולה. המחקר בוצע בתבנית של מקרה-ביקורת, עם 90,214 משתתפים בארה"ב.
עוד בעניין דומה
אותרו 388 מקרים חדשים של פרקינסון (202 גברים ו-186 נשים) מתחילת איסוף בדיקות דם, שהותאמו ל-1,267 משתתפי ביקורת. אבחנה של פרקינסון אומתה על פי הרישומים הרפואיים של המטופל. באמצעות לוגיסטיקה לוגריתמית מותנית בוצעה הערכה של סיכון יחסי (Relative risk - RR) ורווחי סמך של 95%.
בוצע תקנון לגיל, עישון, צריכת קפאין, ריכוזי פלסמה של כולסטרול ופריטין ומשתנים אחרים. בנוסף, בוצעה מטה-אנליזה על מנת לשלב את תוצאות המחקר עם שלושה מחקרים קודמים שבחנו את הקשר בין ריכוז חומצה אורית לסיכון לפתח מחלת פרקינסון.
תוצאות המחקר הראו, כי ה-RR לפיתוח מחלת פרקינסון ברבעון העליון של רמות חומצה אורית אל מול הרבעון התחתון הינו 0.63 (95% CIי0.35-1.10; Ptrend = 0.049) בגברים ו-1.04 (95% CIי0.61-1.78; Ptrend = 0.44) בנשים (Pheterogeneity = 0.001).
במטה-אנליזה, ה-RR המשוקלל בגברים הינו 0.63 (95%CIי0.35-1.10;) ובנשים 0.89 בנשים (95%CIי0.57-1.40).
החוקרים מצאו, כי גברים, אך לא נשים, עם ריכוזי חומצה אורית גבוהים יותר בשתן היו בסיכון עתידי נמוך יותר לפתח פרקינסון. מסקנת החוקרים היא כי חומצה אורית יכולה לשמש גורם מגן מפני התפתחות מחלת הפרקינסון או להאט את התפתחות המחלה בשלב הפרה-קליני שלה.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
