• יו"ר: פרופ' מחמוד אבו שקרה
  • מזכירה: פרופ' דפנה פארן
  • גזברית: פרופ' מרב לידר
  • חברי הועד: פרופ' אורי אלקיים, פרופ' משנה דורון רימר, ד"ר יולנדה בראון, פרופ' יעקב אבלין, פרופ' ליאורה הראל
  • עורך האתר: פרופ' משנה דורון רימר
מחקרים

האם חיסון ה-PCV13 יעיל באנשים עם דלקת פרקים שגרונית ותסמונת שיוגרן ראשונית?

החוקרים מצאו כי חיסון PCV13 הינו אימונונגני במטופלים דלקת פרקים שגרונית ותסמונת שיוגרן ראשונית שאינם מקבלים טיפול משנה מהלך מחלה אך יעילותו נמוכה בקרב אנשים אשר קיבלו מטוטרקסט

27.05.2018, 16:56
חיסון (אילוסטרציה)
חיסון (אילוסטרציה)

חיסון פנאומוקוקלי מומלץ לאנשים עם דלקת מפרקים שגרונית (rheumatoid arthritis-RA) ותסמונת שיוגרן ראשונית (primary sjogren syndrome - pSS). עם זאת, ישנו מידע מועט לגבי האם מחלות אלו משפיעות על תגובה לחיסון. מטרת מחקר זה הייתה לבחון את תגובת הנוגדנים לאחר חיסון PCV13י(13-valent pneumococcal conjugate vaccine) במטופלים עם RA או pSS ללא טיפולים משני מהלך מחלה (DMARDS) לעומת מטופלים עם RA המקבלים טיפולים משני מהלך מחלה ולעומת קבוצת ביקורת.

במחקר השתתפו 60 מטופלים עם RA (חמישים ללא DMARDS ועשרה עם מטוטרקסט), 15 מטופלים עם pSS ו-49 מקרי ביקורת אשר קיבלו מנה אחת של PCV13. ריכוזי נוגדנים ספציפיים לסרוטיפ עבור פוליסכרידים פנאומוקוקליים 6B ו-23F והפונקציונאליות של הנוגדנים (עבור 23F) נקבעה בסרום אשר נלקח לפני החיסון ובשבועות 4-6 לאחריו. הריכוז נקבע על ידי בדיקת ELISA והפונקצינאליות על ידי בדיקת OPAי(opsonophagocytic activity assay). בוצע חישוב של שיעור האנשים עם תגובת נוגדנים חיובית (עלייה של פי 2 ומעלה מהריכוז לפני החיסון; יחס תגובת נוגדנים; absolute response rate≥2), אחוז האנשים אשר השיגו רמת נוגדנים מגנה (1.3 מיקרוגרם למיליליטר ומעלה) עבור שני הסרוטיפים. כמו כן, בוצע הערכה של הבדלים בבדיקת OPA.

החוקרים מצאו כי לאחר החיסון, ריכוז הנוגדנים עבור שני הסרוטיפים עלה במטופלים עם RA ללא DMARDSי(p<0.001)י,pSSי(p<0.05 ו-p<0.01) ומקרי ביקורת (p<0.001). תגובת נוגדנים ל-6B ו-23F היו דומות במטופלים עם RA ללא DMARDSי(64% ו-74%), pSSי(67% ו-53%) ומקרי ביקורת (65% ו-67%) אך היה נמוך יותר בקבוצה הקטנה עם RA שקיבלה מטוטרקסט (20% לשני הסרוטיפים, p<0.01). באופן דומה, נצפתה עלייה מובהקת סטטיסטית במספר המטופלים שהשיגו תגובה מגנה נצפה במטופלים עם RA ללא DMARDSי(p<0.001) ומקרי ביקורת (p<0.001). לאחר מתן החיסון, OPA גבר באופן מובהק סטטיסטית במקרי ביקורת, מטופלים עם RA ו-pSS ללא DMARDSי(p<0.001 עד p<0.03) אך לא במטופלים עם RA שקיבלו מטוטרקסט.

מסקנת החוקרים היא כי חיסון פנואמוקוקלי מצומד הינו אימונוגני במטופלים עם RA ו-pSS ללא DMARDS. תוצאות המחקר תומכות בהמלצות לחסן מטופלים עם RA לפני תחילת מטוטרקסט.

מקור: 

Nived, P. et al.  (2018) BMC Rheumatology. 2, 12

נושאים קשורים:  מחקרים,  PCV13,  פנאומוקוק,  דלקת מפרקים שגרונית,  שיוגרן,  DMARDs,  מטוטרקסט