מגזין

נשיקה קטלנית: החיידק הלא-אנושי שעלול להרוג אותנו

אמרתם עכברת? ב-74%-22% מהכלבים והחתולים הבריאים מצוי חיידק עם יכולת לפלוש למערכת החיסונית של האדם שננשך או לוקק על ידי חיית המחמד ולגרום לו לאלח דם מסכן חיים

בהלת ה"עכברת" שאחזה את הציבור בישראל בשבועיים האחרונים העלתה שוב לדיון את נושא המחלות המועברות לבני אדם על ידי בעלי חיים. במשרד הבריאות אמנם ניסו להרגיע ובהודעה שפרסם צוין כי עכברת, מחלה זיהומית המכונה לפטוספירוזיס, מועברת לבני אדם מבעלי חיים וכי אמנם יש יותר ממיליון מקרי תחלואה במחלה זו בעולם מדי שנה, אך זה קורה בעיקר במדינות עולם שלישי, ובישראל, המחלה נדירה יחסית, עם ממוצע של עשרה מקרים בשנה.

בינתיים, הכותרות בתקשורת לא הפסיקו למנות עוד ועוד חולים, מספר שלא ממש תאם את הממוצע שעליו דיברו במשרד הבריאות. עוד ציינו כי "המחלה נמצאת אצל חלק מבעלי החיים שמפרישים את החיידק דרך השתן. בעלי החיים העיקריים שמפיצים את המחלה הם מכרסמים ובעיקר עכברים, ומכאן שמה, וגם פרות וכלבים יכולים להפיץ את המחלה".

עכברת, הנגרמת על ידי החיידק הלפטוספירה, היא אחת המחלות הזואונוטיות – אלו שעלולות לעבור לבני אדם מבעלי חיים, כאשר כלבת היא מהשכיחות והמוכרות יותר בתחום המחלות הללו. אולם, לא רק כלבת מסוכנת לבני אנוש והחיה אינה חייבת להיות חולה כדי לגרום נזקים בריאותיים לבעליה.

נשיכות כלבים - שכיחות ומאוד נפוצות - מהוות 60% מכלל הפציעות של בני האדם שבאו במגע גם חיות המחמד שלהם. מדי שנה, יותר מ-333 אלף ביקורים בחדרי מיון ורפואת חירום בארה"ב הם כתוצאה מנשיכות כלבים, 50% התרחשו בסביבה ביתית. רוב הנשיכות הן בחלק העליון של גוף האדם שנפגע ו-30% מהמקרים הן באצבעות. בכ-40%-30% מהנשיכות בידיים מתפתחים זיהומים קליניים ויותר ממחציתם כתוצאה מנשיכות של כלבים וגם חתולים.

מושבות החיידק המצוי בפיהם של הכלבים - Capnocytophaga canimorsus - אחד החיידקים המעורבים בנשיכות – נקשר להופעת אלח דם מסכן חיים אצל הקורבן. הוא גם "חי בשלום" בלוע של חתול.

שיעור האירועים הפטאליים עקב החיידק Capnocytophaga canimorsus המצוי בכלבים ובחתולים הוא 30%-26% ומהם שיעור התמותה עקב הלם ספטי מגיע ל-60% מבין הנפגעים

החיידק הזה – גרם שלילי – מצוי ב-74%-22% מהכלבים הבריאים. יש לו יכולת ייחודית לפלוש למערכת החיסונית של האדם שננשך ולגרום לו לאלח דם מסכן חיים. שיעור האירועים הפטאליים עקב אותו חיידק הוא 30%-26% ומהם שיעור התמותה עקב הלם ספטי מגיע ל-60% מבין הנפגעים. בשנות ה-70 קישרו לראשונה בינו לבין אלח דם חמור בבני אדם כתוצאה מנשיכת כלב. גורמי הסיכון של הזיהום כוללים גם פגיעה בכבד.

זאת ועוד: חיידקים רבים נוספים גורמים לזיהומים כתוצאה מנשיכות כלבים: Pasteurella, Streptococcus, Staphylococcus הם הפתוגנים השכיחים ביותר וגם Fusobacterium ו-Bacteriodes. זיהומים מפוזרים ומפושטים עם אלח דם חמור נחשבים לנדירים. במילים אחרות: ידידו הטוב ביותר של האדם הוא לעתים אחד מאויבי בריאותו המסוכנים ביותר.

נשיכה קטנה הסתיימה בכריתת איברים

כל הנתונים הללו פורסמו ב-2016 בכתב העת של החברה האמריקנית לכירורגיית יד (Journal of Hand Surgery) בדיווח על מקרה שאותו פרסם צוות מהמחלקה לניתוחים אורתופדיים ומהמחלקה למחלות זיהומיות בבית החולים האוניברסיטאי Gold Coast University Hospital  בסאות'פורט, אוסטרליה. בראש הצוות עמד ד"ר רנדי בינדרה (Randy Bindra) והמחבר הראשי של דו"ח המקרה היה ד"ר ניקולס דדי.

הצוות פירט מקרה בלתי רגיל שאירע לאישה בת 68 שהובאה למלר"ד באמבולנס שלושה ימים לאחר שננשכה. פצע הקטן הופיע במפרק האצבע המורה ביד ימין. היא שטפה את הפצע באלכוהול ובתמיסה אנטיספטית בתוך שעות מעטות לאחר האירוע. לערך 36 שעות לאחר הנשיכה, היא פיתחה כאב שרירים (מיאלגיה) ובחילות וביום שבו הובאה לבית החולים גם הקיאה, הראתה סימני בלבול והאצבע הנשוכה שינתה את צבעה.

המטופלת הראתה סימנים ברורים של הלם ספטי וכשל רב מערכתי. היו לה קשיי נשימה, פגיעה חמורה בכליות, ליקוי מפוזר בקרישת הדם וארגמנת, היא גם הראתה תסמיני אסתמה - וכל זאת בגלל מה שנראה לעין רגילה כנשיכת כלב קטנה מאוד באצבע.

במדידת לחץ דם היתה התוצאה 65/35, דופק 125, pO2 23 מ"מ, המוגלובין 133, ספירת תאי דם לבנים 5100 עם 75% ניוטרופיל וספירת טסיות 13,000 למילימטר מעוקב, קריטנין 282 ונתונים נוספים שנמצאו בבדיקות מעבדה. האישה שננשכה הוחשה לטיפול נמרץ. היא קיבלה שם אנטיביוטיקה בעירוי וסדרה של פרוצדורות ניתוחיות, בכלל זה כריתת האצבע שנפגעה.

"כאשר רופא פוגש קורבן של נשיכת כלב – אפילו שהפצע נראה לכאורה מינימלי וקטן - ראוי שיפגין חשד ברמה גבוהה לאפשרות שאותו נפגע יפתח מחלה סיסטמית שעלולה להיות קטלנית"

אלח הדם והליקוי ביכולת לקרישת דם הביאו לנמק (גנגרנה) ובצורך לבצע כריתה של אצבעות נוספות. בדיווח לכתב העת הרפואי נמסר כי מבנה האצבע – מיקום שטחי של עצבים, כלי דם, גידים ועצמות מפרקים קטנים – כל אלה גורמים לכך שאופי כל פצע הוא ברמת פגיעות גבוהה. יתר על כן: כל פצע באצבע הוא בעל רגישות גבוהה במיוחד לזיהום, יותר מכל אזורים אנטומיים אחרים. הסיבה: קרבתם של גידים וסיבים בקצות האצבעות, במיוחד בכף היד.

כאשר פיתחה האישה נמק איסכמי בכל בהונות הרגליים, נאלצו הרופאים להכניסה ארבע פעמים במשך שלושה שבועות לחדר הניתוח. היא שוחררה לביתה רק לאחר שישה שבועות. הטיפול באנטיביוטיקה נמשך עוד שלושה שבועות מאז ששוחררה ורק לאחר חמישה שבועות נוספים החלה התאוששות חלקית בתפקוד הכלייתי, אבל כדי ללכת נזקקה למקל.

"אנחנו מדווחים בפירוט על המקרה כדי לעורר את מודעות הרופאים ובמיוחד מנתחים לחיידק הזה כאשר מגיע אליהם אדם שמציג הלם ספטי אבל סימנים מינימליים, לכאורה לא בולטים, של נשיכת כלב", כתבו מחברי הדו"ח. "כאשר רופא פוגש קורבן של נשיכת כלב – אפילו שהפצע נראה לכאורה מינימלי וקטן - ראוי שיפגין חשד ברמה גבוהה לאפשרות שאותו נפגע יפתח מחלה סיסטמית שעלולה להיות קטלנית".

במאי 2016 תיארו רופאי המחלקה לרפואת זקנים בבית החולים ביוניברסיטי קולג' בלונדון אירוע של אישה זקנה שכלב המחמד שלה נשך אותה והחיידק גרם לה לאלח דם וכמעט למוות. תיאור המקרה פורסם ב-BMJ ובראש הצוות שדיווח עמד ד"ר ג'יימס ווילסון.

באירוע זה טופלה אישה ממוצא אירופי וכלב המחמד שלה היה מגזע גרייהאונד איטלקי. בחדר המיון החלה להראות במהירות סימני בלבול ותסמינים אחרים. פגיעת האלח דם גרמה לכשל רב מערכתי. מה שהפתיע את הרופאים היתה העובדה שהם לא ראו סימני שריטה או נשיכה. עם זאת כשתושאלה לאחר התאוששות קלה, מסרה כי הרבתה להתגפף ולהתנשק עם כלבה והוא ליקק אותה. במסגרת הבדיקות בוצעה תרבית ובטכנולוגיה מולקולרית נקבע כי החיידק היה C. canimorsus. אלא שבמקרה זה, למרבה המזל, לאחר שבועיים של טיפול נמרץ וטיפול בספקטרום רחב של אנטיביוטיקה, הקשישה התאוששה באופן מלא ולא נמצא כשל של המערכת החיסונית.

ליקוק של כלב גרם לאלח דם ולכריתת ארבע הגפיים

אלא ששני המקרים הללו מתגמדים מול אירוע שהתרחש בסוף יולי בארה"ב והוא נחשב כיום, ככל הנראה, לקיצוני ביותר. צוות הרופאים בבית החולים האוניברסיטאי Froedtert & Medical College of Wisconsin בעיר מילווקי מכין בימים אלה דיווח מפורט שיתפרסם באחד מכתבי העת המקצועיים. כמוהו כקודמיו, לשם אזהרה לציבור הרחב אבל גם כדי להעלות את המודעות לאופייה של הבעיה בקרב רופאים, במיוחד כאשר יותר ויותר בני אדם מבוגרים, ובעיקר קשישים, מצרפים לביתם חיית מחמד, לרוב כלב או חתול, גם כמענה לבעיית הבדידות.

במילווקי החלו תסמיניו של גבר בן 48, צבע בתים וסייד במקצועו, עם חום גבוה והקאות בדומה לשפעת. בבוקר שלאחר מכן הוא כבר היה מבולבל, הוזה וחומו נסק. במצב הזה החישה אותו אשתו לבית החולים. למזלם, הוא היה בקרבת ביתם. רק בבית החולים הבחינה האישה בכתמי חבלה, כמה מהן הופיעו על כל חלקי גופו ו"הם לא היו שם כאשר עזבנו את הבית, רק לפני חמש דקות", דיווחה. נדמה היה לה שבעלה ספג מכה ממחבט בייסבול.

עד היום ההנחה היתה כי החיידק, השכיח בפיות של כלבים וחתולים ואיננו מזיק להם, עלול לגרום לזיהום דם קשה בקבוצות סיכון של חולי כשל חיסוני, חולי סרטן או מטופלים לאורך תקופה ארוכה בסטרואידים. עתה מתברר כי גם אנשים בריאים נמצאים בסיכון

הוא אושפז והרופאים קבעו שהוא סובל מאלח דם הנגרם על ידי אותו חיידק המצוי ברוק של כלבים בריאים דווקא. החיידק חדר לזרם הדם שלו. "זה היה זיהום דם נדיר ועל גופו הופיעו כתמים, במיוחד על החזה ובפנים". הרופאים הזרימו סוגים שונים של אנטיביוטיקה כדי לעצור את הזיהום, אבל קרישי דם חסמו את זרימת הדם לגפיים. רקמות ושרירים נמקו, ממש "מתו". החיידק תקף אותו מהר ובאורח אגרסיבי במיוחד.

הנפגע שהה בבית החולים חודש. באחד הימים התקבצו רופאים סביב מיטתו, בדקו סימנים ויטאליים, הציגו לו שאלות ואז הוחלט כי על מנת להציל את חייו יהיה צורך לקטוע את שתי הידיים ואת שתי הרגליים עקב הנמק שהתפשט. בשבוע הראשון של אוגוסט עבר עוד שני ניתוחים לסילוק רקמות שמתו. בהמשך יהיה עליו לעבור ניתוח שחזור ובנייה מחדש של עצם האף ולהתאים ארבע תותבות.

הרופאים הודו שמקרה כזה "איננו שכיח" אבל הוא בגדר "פוקס משוגע". בירור קפדני העלה כי בעת שעבד, שמונה כלבים הצטופפו לידו. לא ברור לפיכך מי הכלב שליקק אותו.

מוות בתוך 72 שעות

השבוע גם דווח בארה"ב על מקרה נוסף של הדבקה בחיידק קטלני מרוק של כלב. אישה בת 58 נפטרה ביוני השנה לאחר שלקתה באלח דם חמור מחיידק המצוי בפיו של כלב. גם אותה כלבה ליקק. ממשפחתה של האישה שנפטרה נמסרו הפרטים הבאים: היא הביאה כלב שיצו לביתה בחודש פברואר. ב-19 ביוני הכלב ליקק את אצבעה, תוך נשיכה קלה. באותו ערב חשה ברע. למחרת נתקפה חולשה ניכרת ולא הצליחה לאכול או לשתות. היא פונתה למרפאה וממנה בדחיפות לחדר המיון. בבדיקות דם אובחן הזיהום וזוהה. לאחר שלושה ימים לקתה האישה בקריסת מערכות ומתה.

עד היום ההנחה היתה כי החיידק הזה, השכיח בפיות של כלבים וחתולים ואיננו מזיק להם, עלול, כפי שמוכיחים המקרים שתוארו, לגרום לזיהום דם קשה בבני אדם, בעיקר באלה המשתייכים לקבוצות סיכון, ביניהם מי שלקה בכשל חיסוני, חולי סרטן או מטופלים לאורך תקופה ארוכה בסטרואידים. אלא שהמקרים החמורים שדווחו עתה מדגימים כי גם אנשים בריאים נמצאים בסיכון ולכן ראוי שרופאים יהיו ערים לכך.

שיעור ההדבקה בחיידק הזה מוערך בפחות מ-1% מהמקרים. אשתקד דווח על ידי ה-CDC על 12 מקרי הדבקה שבסופו של דבר היו קלים, יחסית. בישראל לא ידוע על מקרים דומים.

התסמינים שצריכים לכן לעורר חשד, שבים מומחים לזיהומים קשים אלה ומדגישים: הופעת שלפוחיות סביב אזור הנשיכה, אדמומיות, נפיחות, חום גבוה, שלשולים, הקאות, כאבי ראש, כאבי שרירים ומפרקים. התסמינים מופיעים לרוב בתוך שלושה עד חמישה ימים מרגע ההדבקה, לעתים פורצים רק לאחר דגירה של שבועיים. במקרים קשים, מעריכים, עלול החיידק לגרום למוות בתוך 72 שעות מהופעת התסמינים.

פרופ' יצחק סרוגו: "אנחנו פוגשים במיון ובמחלקה ילדים שננשכו אבל גם נעקצו מחרקים שעימם באו במגע. עקיצה עלולה לגרום לתגובות אלרגיות חריפות, לזיהומים ויש גם מקרים שמדובר ממש בסכנת חיים"

זהירות! דבורים, דבורים, צרעות ועכבישים

"שיעור הפגיעות מסוגים שנים מבעלי חיים – ובמיוחד נשיכות - עולה באופן משמעותי בקיץ", אמר ל"דוקטורס אונלי" מנהל המחלקה לרפואת ילדים במרכז הרפואי בני ציון בחיפה, פרופ' יצחק סרוגו. "אנחנו פוגשים במיון ובמחלקה ילדים שננשכו אבל גם נעקצו מחרקים שעימם באו במגע. עקיצה עלולה לגרום לתגובות אלרגיות חריפות, לזיהומים ויש גם מקרים שמדובר ממש בסכנת חיים. כמעט בכל יום מאושפז במחלקה ילד שנפגע כתוצאה מכך".

פרופ' סרוגו גם ציין כי מקרים שכיחים הם עקיצות דבורים וצרעות. "רוב הנעקצים לא יבחינו בין העוקצים השונים. לכן, ההתייחסות היא שכל עקיצה היא מדבור או מצרעה, עד להערכה ספציפית בידי אלרגולוג. יש סכנת חיים במקרה של עקיצות מרובות. עקיצה בפה, במקרה, מדבורה העומדת על פרי שממנו נוגס הילד, עלולה לגרום לבצקת מסוכנת בדרכי הנשימה".

כמו כן ציין כי נשיכות עכבישים נצפות לעתים קרובות. "מספר הילדים שננשכים עלול להגיע גם לכמה עשרות בשנה. רוב המקרים, במיוחד באזורנו, הם תוצאה של נשיכת העכביש ששמו בעברית 'שישן חום' כי יש לו שש עיניים בניגוד לשמונה אצל רוב העכבישים. הוא נחשב לחרק המסוכן העיקרי החי בבתים (בניגוד לאלמנה השחורה המוכרת יותר). עקיצותיו קלות, דומות לעקיצות חרקים אחרות, אבל בחלק מהמקרים הפצע מזדהם. אזור העקיצה נוקשה במרכזו עם שוליים אדומים-סגולים. במקרים קשים אך נדירים, נגרם נזק קשה לעור עם כיב ואובדן רקמת עור, מצב המצריך ניתוח פלסטי. בחלק מהמקרים נדרש טיפול אנטיביוטי. אין בנמצא טיפול ספציפי כמו למקרה של הכשת נחש".

ומה בקשר לנשיכות של יונקים, כלבים? פרופ' ברדוגו: "ילדים שננשכו מגיעים למיון לעתים קרובות. חשוב מאוד שהטיפול בפצע יינתן מוקדם, כולל שטיפה, חיטוי ואנטיביוטיקה. חשוב לוודא שהננשך חוסן נגד טטנוס והוא תקף. לעתים יש לרעננו. בכל מקרה של פגיעת יונק, יש להתקשר ללשכת הבריאות המחוזית שרק בסמכות רופאיה להחליט בדבר הצורך בחיסון מפני כלבת".

ועוד הערה יש לפרופ' ברדוגו: "בשנים האחרונות טופלו בחדר המיון ב'בני ציון' ילדים שננשכו על ידי בעלי חיים אקזוטיים המצויים בפינות ליטוף, למשל סוריקטה, יונק דרום אפריקאי קטן הדומה לנמיה. מי שנפגע חייב להגיע מיד לבית חולים".

נושאים קשורים:  ליקוק,  חתולים,  עכברת,  כלבת,  לפטוספירוזיס,  מחלות זואונוטיות,  נשיכות כלבים,  Capnocytophaga canimorsus,  אלח דם,  כריתת איברים,  נשיכת עכביש,  עקיצת צרעה,  Staphylococcus,  Streptococcus,  Pasteurella,  Bacteriodes,  Fusobacterium,  חדשות,  מגזין,  פרופ' יצחק סרוגו
תגובות
אנונימי/ת
16.08.2018, 20:08

"שיעור ההדבקה בחיידק הזה מוערך בפחות מ-1% מהמקרים. אשתקד דווח על ידי ה-CDC על 12 מקרי הדבקה שבסופו של דבר היו קלים, יחסית. בישראל לא ידוע על מקרים דומים".... אז למי נועדה הכתבה ההיסטרית הזו?

17.08.2018, 13:36

גם s.a יכול לגרום למוות מאלח-דם, אז מה?

אנונימי/ת
17.08.2018, 17:39

אם אני מבין נכון - הכתבה הזאת מציגה נושא ספציפי לגבי תוצאות אלח דם. לרבים מאיתנו כלבים ואף חתולים וילדינו "מתנשקים" עמם. הכתבה לא נועדה לחולל היסטריה - היא מספרת על המקרים הקיצוניים שהתרחשו באחרונה ושעליהם הופיעו דיווחים בעתונות מקצועית לרופאים.

20.08.2018, 22:51

כתבה בסגנון "ישראל היום" או "ידיעות אחרונות" הרבה צבע, קורטוב היסטריה מעט מאוד מדע ואפידימיולוגיה. חבל...