דעות

חרדים מהסטיגמה - על חשיבות הפנייה לקבלת טיפול נפשי

הסטיגמה והחשש מפנייה לקבלת טיפול נפשי מובילים לכך שאנשים רבים שחווים משברים נפשיים, דיכאון וחרדה, נמנעים מקבלת סיוע מתאים וממשיכים לסבול

דיכאון. אילוסטרציה

חודשיים לאחר הגירושין, מיכל כמעט ולא יוצאת מהמיטה, אין לה חשק לראות חברות, היא צריכה לאלץ את עצמה לטפל בילדים, וכל פעולה כרוכה בכאב נפשי עמוק. כל מה שהיא רוצה זה רק להתכסות בשמיכה ולבכות. בשבועיים האחרונים היא מתחילה לחשוב שאין יותר טעם להמשיך ככה ומחשבות שהמוות עדיף מתחילות להתגנב. היא שיתפה את אמא שלה, שאמרה לה "מה הבעיה, תחייכי אל העולם ותראי שיהיה טוב". חברתה הטובה סיפרה לה שגם היא הרגישה כך והצליחה לטפל בעצמה בעזרת מחשבות חיוביות.

מיכל לא מסוגלת לחייך, היא היתה רוצה, אבל היא לא יכולה. בנוסף לתחושות הרעות, היא גם מרגישה כישלון כאדם חלש שלא מצליח לעזור לעצמו. בשלב הזה מיכל פנתה לרופא המשפחה שהפנה אותה לפסיכיאטר. למרות החששות שלה, היא פגשה רופאה שהקשיבה לה, הבינה את המצוקה שלה ולא שפטה אותה. לאחר חודשיים של טיפול תרופתי ופסיכותרפי, מיכל החלה לחייך יותר, תחושת ההנאה חזרה אליה והיא הרגישה שלראשונה זה הרבה זמן היא חשה תקווה לחזור לעצמה. היום היא גם מבינה שאלמלא היתה פונה לקבלת עזרה רפואית, זה עלול היה להיגמר במעשה שאין ממנו חזרה.

סטטיסטית, כשליש מהאוכלוסיה יסתייע בטיפול נפשי בשלב כלשהו בחייו. צורך בטיפול נפשי נובע מסיבות רבות, השכיחות ביותר הן דיכאון וחרדה, המאפיינים כחמישית מהציבור לאורך החיים. קשיים נפשיים נוספים עלולים לבוא לידי ביטוי במחשבות טורדניות והתנהגות כפייתית (לעתים מכונה "הפרעות טורדניות וכפייתיות"). 5% מבני האדם יתמודדו עם מחשבות חוזרות שמובילות לפעולות כפייתיות. כך למשל: אגרנות, נקיונות מוגזמים, פחד מזיהומים, הפרעות אכילה ועוד. לעומתן, המחלה המוכרת יותר אך מבין הנדירות היא סכיזופרניה ששכיחותה היא 1% בלבד מהאוכלוסיה.

נהוג לחשוב שקבלת טיפול על ידי פסיכיאטר ויותר מכך – אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי - היא נחלתם של אנשים אחרים, לעתים מכנים אותם "משוגעים" או "חולים פסיכיאטריים". בפועל, כל אחד מאיתנו מכיר לפחות אדם אחד שמקבל או קיבל בעבר סיוע נפשי, בין אם זה במרפאות לבריאות הנפש בקהילה, במסגרת אשפוזית במחלקה פתוחה או באשפוז יום, וגם כאלה שאשפזו עצמם במחלקה סגורה. אנו פשוט לא יודעים זאת. החשש מפני פנייה לקבלת טיפול במערך בריאות הנפש והסלידה מהתיוג כמטופל פסיכיאטרי הם חלק נוסף מהשלכות הסטיגמה השלילית כלפי בריאות הנפש.

הסטיגמה והחשש מפנייה לקבלת טיפול מובילים לכך שאנשים רבים שעוברים משברים נפשיים נמנעים מלפנות לקבלת סיוע מתאים וממשיכים לסבול. כאשר אדם סובל מדלקת גרון או חולה בסוכרת, הוא לא יעלה בדעתו להסתיר זאת מהסביבה, על אחת כמה וכמה לא יימנע מלפנות לקבלת טיפול מתאים. באותו האופן אסור למי שחווה משבר נפשי חמור למנוע מעצמו קבלת טיפול רפואי, שעשוי, בחלק מהמקרים, להיות גם מציל חיים.

משברים נפשיים הם חלק מהחוויה האנושית. לרוב הם נובעים כתוצאה מחוויה קשה, לעתים טראומטית, בעקבות רצף של התמודדויות נפשיות מאתגרות ולעתים בשילוב רגישות על רקע של  מטען גנטי ומבנה מוחי. הביטויים השכיחים ביותר למשבר נפשי חמור הם דיכאון וחרדה.

חרדה

תחושה שלילית-סובייקטיבית, שטמונה בנו באופן טבעי, על מנת להכין את עצמנו למצבי סכנה או להימנע מראש מכניסה למצבים מסוכנים. כך למשל, כאשר אעמוד בקומה גבוהה וארגיש שאיני מוגן מנפילה, התחושה הטבעית במצב שכזה תהיה חרדה. התקפי חרדה יכולים לבוא לידי ביטוי בתחושת מועקה קשה, קוצר נשימה, כאבים בחזה, נימול בגפיים, או במחשבה ש"הנה, עוד רגע אני עומד למות" או "עומד להשתגע". במקרה של הפרעת חרדה שמצריכה פנייה לטיפול נפשי, אותה תחושת חרדה אמנם מתעוררת, אך ללא טריגר רציונלי. כמו כן, בעוד עבור מרבית האנשים תחושת החרדה חולפת במהרה ובאה לידי ביטוי בעצימות נמוכה יחסית, עבור אחרים תחושה שכזו עלולה להוות פגיעה של ממש ביכולת התפקודית בחיי היום יום ונגרם להם (ולרוב לבני משפחתם) סבל של ממש. במקרה שכזה, החרדה לא רק שאינה מגלמת את תפקידה המקורי – להגן עלינו - אלא מפריעה מאוד לנהל את שגרת היום יום ומובילה למועקה ולסבל מתמשך. מקרה שכזה מצריך פניה לסיוע נפשי, שלרוב מועיל מאוד ומכחיד את התסמינים.

דיכאון

הפרעה זו באה לידי ביטוי בירידה משמעותית ומתמשכת במצב הרוח. אמנם כולם יכולים לחוות בשלב כזה או אחר תחושת דכדוך – בין אם זה על רקע תחושת כישלון, או אובדן של אדם שהכרנו או מסיבות הורמונליות. עם זאת, דיכאון ממש בא לידי ביטוי בתחושת עצבות עמוקה יותר – בכי בלתי פוסק, הפרעות בשינה, הפרעות בתיאבון, ירידה ביכולת ההנאה, בעניין, בריכוז ובתפקוד, ובמקרים קיצוניים גם במחשבות אובדניות.

סטטיסטית, כמחצית מבין הסובלים מדיכאון קלינית מנסים להתאבד ו-15% מהם, לצערנו, גם מצליחים בכך.

כאשר תחושת הדיכאון הופכת לממושכת ופוגעת בתפקוד לאורך זמן, זהו סימן להפרעה נפשית המצריכה טיפול. מי שחווה מחשבות שכאלו, חובה עליו לזכור (או על סביבתו להזכיר לו) שאותם מצבים נפשיים קיצוניים הם זמניים בלבד וניתנים לטיפול. לעומתם, הבחירה במוות היא נצחית וכזו שהורסת את חיי הקרובים לו. הטיפול הנפשי בדיכאון הוא יעיל, לרוב ניתן באמצעים פשוטים ומאפשר החלמה וחזרה לתפקוד מלא.

הפרעות כפייתיות

הפרעות כפייתיות הן ביטוי למצב של חרדה מתגברת שעולה בתגובה למחשבות חוזרות, לרוב לא הגיוניות. בתגובה להן אדם מאמץ לעצמו טקסים (התנהגותיים או מחשבתיים) על מנת להוריד את מפלס החרדה. במצב כזה האדם עצמו מבין שזה לא הגיוני ובכל זאת לא מצליח לעצור את עצמו. מכאן מתפתחת הכפייתיות שבמצבים קיצוניים עלולה להפריע לתפקודו של האדם ולעתים של סביבתו הקרובה.

התנהגות הגובלת בכפייתיות מפריעה לשגרת החיים ומובילה לתחושת סבל מתמשכת. למשל: הפרעה כפייתית מסוג אגרנות נגרמת ממחשבות חוזרות כגון "אני לא מסוגל לזרוק את השקית או פיסת הנייר לפח, כי אולי יום אחד אזדקק לזה". אותה מחשבה טורדנית גורמת לחרדה ומשם להתנהגות הכפייתית – אגירת חפצים מיותרים. מחשבות חוזרות על זיהומים ולכלוך עלולות להוביל לנקיונות מוגזמים וקיצוניים.

לצד חרדה ודיכאון, שברובם ניתן לטפל במסגרת מרפאות וטיפול בקהילה, ישנם מצבים קיצוניים (כ-5% מהמקרים של הפרעות נפשיות) המצריכים טיפול במסגרת אשפוזית, לרוב עקב הצורך בהשגחה אינטנסיבית או התמודדות עם מצבים מסוכנים. כך למשל: מצבים של דיבור חסר הגיון, ניתוק מוחלט מהסביבה, קושי להבחין בין דמיון ומציאות או ירידה חדה בתקשורת. מקרים שכאלה הם נדירים יחסית, אך כאשר מופיעים הם עלולים להוות סכנה מיידית עבור אותו אדם ומחייבים להפנות לטיפול בבית חולים לבריאות הנפש.

ההשלכות של אי קבלת טיפול מתאים במקרה של הפרעות נפשיות עלולות להיות הפיכת המשבר הזמני למצב כרוני שבו יהיה קשה יותר לטפל. בהמשך, השלכות המשבר הנפשי והירידה התפקודית עלולות ליצור נזקים חברתיים ופיננסיים לאדם ולסביבתו, ואף חלילה להוביל לאובדן חיי אדם.

חשוב לזכור כי כל אחד מאיתנו יכול להגיע למצב של משבר נפשי עמוק. איש מאיתנו לא מחוסן מכך, גם לא "החזקים". הפרעות נפשיות הן תופעות לא נעימות להתמודדות ואף קשות, אך שכיחות ולרוב ניתנות לטיפול מלא ולהחלמה. בכל מקרה של סבל ומצוקה, המעשה הנכון ביותר הוא לפנות לפסיכיאטר לאבחון (בדרך כלל מתבצע בשיחה). אך בעת משבר, גם פנייה לפסיכולוג, רופא המשפחה, יועצת בבית הספר ואף לקרוב משפחה יכולה להקל ולסייע במידת מה על תחושות המצוקה.

במצבי חירום ניתן לפנות למיון כללי או למיון פסיכיאטרי (אין צורך בהפניה או בהתחייבות) לקבלת סיוע רפואי מהיר. הדבר הגרוע ביותר הוא להישאר לבד עם התחושות הקשות, חשוב לשתף מישהו כיוון שמכל משבר נפשי ניתן להחלים, אם רק תאפשרו זאת לעצמכם.

נושאים קשורים:  טיפול נפשי,  עזרה נפשית,  דיכאון,  חרדה,  הפרעות כפייתיות,  חדשות,  ד"ר אמיר קריבוי,  דעות,  בריאות הנפש,  פסיכיאטריה,  סטיגמה
תגובות
אנונימי/ת
30.08.2022, 14:33

חשוב מאוד ויפה שעה אחת קודם.
חבל שצומצמו האפשרויות העומדות בפני הזקוקים לטיפולים רשמיים והמטפלים החא רשמיים עושים נזקים ארוכי טווח.