• יו"ר: פרופ' מחמוד אבו שקרה
  • מזכירה: פרופ' דפנה פארן
  • גזברית: פרופ' מרב לידר
  • חברי הועד: פרופ' אורי אלקיים, פרופ' משנה דורון רימר, ד"ר יולנדה בראון, פרופ' יעקב אבלין, פרופ' ליאורה הראל
  • עורך האתר: פרופ' משנה דורון רימר
מגזין

המדור לחיפוש קרובים

על הביקוש הרב בשוק תרומות הזרע ועל הפירצה שהביאה למותה של האנונימיות המקודשת וחשפה את זהות התורמים

הביקוש גדול מאוד וצפוי לגדול עוד יותר ואילו ההיצע נמוך מאוד והתחזיות הן שהמחסור ילך ויגבר בעתיד הנראה לעין. לא, אין מדובר בתחזיות מטילות עגמומיות וחששות בתחום הכלכלי, אלא במצרך מבוקש אחר: תרומות ותורמי זרע. אין כנראה מצרך דומה שבו לצד האחד, התורם, זה הליך פשוט למדי וגם מתגמל יפה ועבור הנתרמות הוא ממש עולם ומלואו. עבור זוגות שאינם מצליחים להרות מסיבות שונות, אמהות חד הוריות וזוגות חד מיניים, תרומת הזרע היא הדרך היחידה כמעט שבעזרתה יוכלו לממש חלום נכסף - להביא ילד לעולם.

במשך עשרות דורות, הגישה הבסיסית בשוק תרומות הזרע היתה שבנקי הזרע והקליניקות שבהן מתבצע הליך ההתרמה ישמרו לעולם את זהות התורמים. אלא שההתפתחויות הטכנולוגיות המהירות שהגיעו גם לתחום הזה הביאו לכך שהאנונימיות המקודשת למעשה מתה.

העלייה המסחררת ביכולת ובזמינות הביצוע של בדיקות גנטיות מאפשרת כיום לאנשים לא רק ליצור קשר עם קרובי משפחה שלא ידעו על קיומם, ביניהם גם כאלה שכלל לא רצו שמישהו ימצא אותם, אלא שהיא גם מעמתת את בנקי הזרע והקליניקות בתחום תרומות הזרע עם העובדה שהם אינם יכולים עוד להתחייב לאנונימיות המוחלטת של התורמים, גם כאשר אלה מבקשים זאת.

אתרים העוסקים ב"עצי יוחסין" משפחתיים, כמו 23andMe או Ancestry.com ודומיהם מאפשרים ללקוחותיהם לקבל "סימנים", "רמזים" ו"שמץ של מושג" גנטי הדרוש להם כדי לזהות הורים-ביולוגיים שעקבותיהם נעלמו, לצד איתור ה"שורשים", קרובי משפחה רחוקים ואפילו כמה דורות אחורה.

על פי החוק בישראל, מוטל חיסיון מוחלט על פרטי התורמים, כך שגם התורם וגם מקבלת התרומה אינם יכולים לדעת, לכאורה, את זהות הצד השני. אלא שלא מן הנמנע שגם הנושא הזה יחייב בחינה מחדש, נוכח היכולות הטמונות בבדיקות הגנטיות ושגשוגם של אתרי רשת המציעים שירותי לאיתור "שורשים" וקרובי משפחה על בסיס מידע גנטי

בנקי הזרע בארה"ב החלו באחרונה לעדכן את המדיניות שלהם: מבלי לחדול לחלוטין מקבלת תרומות אנונימיות, הם גם מבהירים באופן חד וברור שלא ישתפו גורמים אחרים במידע על התורם ועל מקור התרומה. לעומתם, יש בנקי זרע שמציעים לתורם "זהות פתוחה". כלומר, נאמר לתורמים כי צאצאיהם עשויים ליצור עימם קשר בעתיד הרחוק, בהגיעם לגיל 18, או אפילו מוקדם יותר, אם ההורים שגידלו אותם, כתוצאה מתרומת הזרע, יסכימו לכך.

באחרונה דווח על מקרה שבו בנק זרע הציב תנאי גבול לאישה שזכתה בתרומה והורה לה לחדול ממאמציה לאתר וליצור קשר עם תורם שהעניק לה את תרומת הזרע שלו לפני שנים רבות, לאחר שזיהתה אותו הודות לשירותי ה-23andMe.

בישראל, המצב שונה. על פי החוק הקיים כיום, מוטל חיסיון מוחלט על פרטי התורמים, כך שגם התורם וגם מקבלת התרומה אינם יכולים לדעת, לכאורה, את זהות הצד השני. אלא שלא מן הנמנע שגם הנושא הזה יחייב בחינה מחדש, נוכח היכולות הטמונות בבדיקות הגנטיות ושגשוגם של אתרי רשת המציעים שירותי לאיתור "שורשים" וקרובי משפחה על בסיס מידע גנטי.

רכישת תרומות זרע מתורמים אנונימיים נפוצה בעיקר עבור נשים מעל גיל 40, לרוב יחידניות, שרוצות בגילן המתקדם לגדל ילד. בחברה הדתית והחרדית, אומרים מומחים לנושא, פותרים כיום את הבעיה על ידי רכישת תרומת זרע בחו"ל, כי עדיף מ"גוי", משום שעל פי היהדות "גוי" לא נחשב לאבי הצאצא, בעוד שאילו התרומה היתה מגיעה מתורם יהודי, ניתן היה לאתר באמצעות בדיקות גנטיות וזיהוי "אילן יוחסין" קירבה משפחתית, מצב שעלול לסבך מאוד את הצאצא מהבחינה ההלכתית.

באחד הכנסים המקצועיים בנושא הזה שהתקיים אשתקד בארה"ב התבטא מנהל בכיר של בנק זרע מהעיר סיאטל, ד"ר פרדריק אנדריאסון: "אין כל ספק שקל יותר לגייס תורם זרע פוטנציאלי אם נאמר לו כי זאת תהיה תרומה ממקור אנונימי ושזהותו לעולם לא תיחשף. אבל כיום, אין כבר דבר כזה אנונימיות".

ניקוי זרע במעבדת הפריה חוץ גופית. אם התרומה מתורם לא יהודי, מחירה יכולה להגיע ל-4,000-2,600 שקל. צילום אילוסטרציה

כדאי לשים לב: כשמדובר בתרומת ביצית, האנונימיות פחות בעייתית מאחר שנשים מוכנות לתרום בגישה הרבה יותר פתוחה והן מעניקות לנתרמות את כל המידע הנדרש. יש לא מעט שמוכנות ב"נפש חפצה" שהצאצא שייוולד יידע את מלוא הפרטים על תורמת הביצית כאשר יגיע לגיל 18.

קצת היסטוריה

ההזרעה המלאכותית בבני אדם נעשתה לראשונה בתחילת המאה ה-18, על ידי רופא סקוטי בשם ג'ון האנטר. הוא עיבר אישה במנת זרע מבעלה והשיג הריון מוצלח. ב-1855, רופא אמריקאי, ד"ר מריון סימס, הקים בניו יורק בית חולים לנשים שנועד אך ורק לטפל בנושאי בריאות ובמחלות של נשים. אלא שתרומותיו לרפואה נחשבות כיום לשנויות במחלוקת מאחר שהשתמש במחקריו שקדמו לפרוצדורות שהנהיג בעבדים וללא ידיעת המטופלות. במשך כמה שנים שבהן פעל בית החולים, ביצע סימס 55 הליכי הזרעה באופן מלאכותית בשש נשים, רק אחת מהן הרתה אך ההריון הסתיים בהפלה. מאוחר יותר התברר שהטעות שלו היתה שלא הביא בחשבון את מחזורי הביוץ של הנשים בעת שביצע את ההליך.

ב-1884 רופא מפילדלפיה בשם פרופ' וויליאם פנקוסט היה הראשון שהזריק למטופלת, אישה נשואה בת 31, מנת זרע שלא הגיעה מבעלה. האישה הגיעה לבית החולים שאותו ניהל, Sansom Street Hospital שמו, והתלוננה שאיננה מצליחה להרות. תחילה חשב שמדובר בבעיית פוריות של האישה, אבל לאחר זמן הגיע למסקנה כי הבעיה היא בבעלה, גבר בן 41, סוחר עשיר, שהיה עקר. הוא סבר כי העקרות היא כתוצאה ממחלת מין, זיבה, שבה לקה הגבר שנים רבות לפני שנישא. הרופא ביצע בדיקה מיקרוסקופית וגילה כי נוזל הזרע של הגבר היה חסר תאי זרע לחלוטין, ככל הנראה תוצאה מזיהום דלקתי. פנקוסט סבר כי ניתן יהיה לטפל בבעיה בהליך טיפולי כלשהו, אולם כעבור חודשיים, כאשר לא ראה שיפור במצב, החליט לנסות הליך אחר.

הוא פנה לשישה סטודנטים שלו בבקשה שיתרמו זרע. האישה הורדמה בכלורופורם ולעיני הסטודנטים שכונסו בחדר הטיפולים החדיר לגופה באמצעות מחט מגומי מנת זרע וסתם את צוואר הרחם בגאזה ספוגית. התברר שאחת מתרומות הזרע שהעניק סטודנט לרפואה אחד היתה האיכותית ביותר, כיוון שהאישה הרתה ולאחר תשעה חודשים נולד בן.

פרופ' פנקוסט לא גילה אלא רק לבעלה של האישה ולאחר הלידה על הדרך שבה השיג את תרומת הזרע. שניהם החליטו שלא לגלות זאת לאישה. החשש היה מההיבט הפסיכולוגי: הרופא האמין שאילו ידעה, היה הדבר גורם לנזק חסר תקנה הן לחיי הזוגיות שלה וגם לילד.

הסוד נשמר במשך 25 שנה, עד שב-1909, אדיסון דיוויס הארד, אחד מששת הסטודנטים שתרמו זרע ונכחו בהליך עצמו, פרסם מאמר קצר בכתב העת הרפואי הנחשב באותה תקופה, ה-Medical World ובו חשף את הפרשה ואת מעורבותו בהליך. לפני הפרסום יצר קשר עם הילד שנולד בהליך הזה, אז כבר איש עסקים בן 25 שחי בניו יורק, ודיווח לו בפרוטרוט על ההליך שעברה אמו על מנת שיבוא לעולם ועל כוונתו לכתוב על כך בכתב העת הרפואי. הצעיר נתן הסכמתו ואז שיגר הארד את מכתבו ל-Medical World. "באותם ימים", כתב, "ההליך היה כל כך חדשני ונועז, כל כך מוזר, ייחודי מההיבט האתי-אנושי שלו, שכולנו, כל ששת הסטודנטים בכיתת הגמר של לימודי הרפואה שלנו שנכחו בביצוע, התחייבנו בשבועה לשמור על כך בסוד כמוס".

הארד גם טען במכתבו כי הריון שמושג באופן מלאכותי נושא עימו יתרונות רבי ערך משום שאפשר לבחור בזהירות המתבקשת מבין תרומות הזרע השונות את האיכותי והמבטיח ביותר כדי להשיג הריון שיסתיים בלידה מוצלחת.

היועץ המשפטי של בנק הזרע "קריו-ביו" באוהיו: "ככל שהחברה בימינו מקבלת את דבר קיומן של צורות שונות של תאים משפחתיים ואינה דוחה אותם, הנושא הדמוגרפי שעמד בבסיס הרעיון של תרומת הזרע משתנה לנגד עינינו גם הוא. הכל נעשה הרבה יותר פתוח וגלוי. מעטה החשאיות הוסר ועתה גם האנונימיות"

ועם זאת, גם כאשר השתכללו ושופרו מאד טכניקות הסיוע להשגת הריון, באמצעות טיפולי פוריות ושימוש בתרומות זרע - עקרות ובעיות פוריות עדיין נשאו עימן סטיגמה בחברות רבות, ובמיוחד בקרב גברים ש"אשמים" בכדי מחצית מבעיות אי הפוריות בעולם. מסיבה זאת, במשך למעלה ממאה שנה, עצם תרומת הזרע לוותה במעטה של חשאיות והיו אף מי שהתביישו בה.

רק בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20, הודות לשיפורים שחלו בטיפולים בגברים עם בעיות פוריות בדרגות חומרה שונות, הגישה הזאת החלה להשתנות. חל גיוון רב מבחינה דמוגרפית בתורמי הזרע, נהנו מהתרומות נשים לא נשואות, יחידניות וגם לסביות שקיבלו עידוד לקיים בנושא הזה שיח בפתיחות גדולה יותר וגם לספר על כך לילדים שנולדו להן בעקבות תרומת זרע.

"רואים זאת היטב ככל שהחברה בימינו מקבלת את דבר קיומן של צורות שונות של תאים משפחתיים ואינה דוחה אותם. הנושא הדמוגרפי שעמד בבסיס הרעיון של תרומת הזרע משתנה לנגד עינינו גם הוא", אמר באותו כנס רובין ביירד, היועץ המשפטי הראשי של בנק הזרע "קריו-ביו" מהעיר קולומבוס באוהיו. "הכל נעשה הרבה יותר פתוח וגלוי. מעטה החשאיות הוסר ועתה גם האנונימיות".

עם זאת, שיעור לא קטן של תורמי זרע דורש להישאר אנונימי. חוקרים העוסקים בתחום סבורים שעדיין קשה לעקוב אחרי גברים שמרבים לתרום זרע בבנקי זרע, קשה לברר כמה צאצאים נולדו מכל אחד מהתורמים הללו, וזאת מבלי להתייחס לנוכלים, כמו אותו רופא אמריקאי קשיש שבזרעו-שלו, במרפאה שניהל, הפרה עשרות מטופלות.

מחירו של זרע

ד"ר אלון קדם, רופא בכיר ביחידה להפריה חוץ גופית במרכז הרפואי שיבא בתל השומר ומנהל בנק הזרע הפרטי ב"הרצליה מדיקל סנטר", אמר בראיון ל"גלובס": "על אף שנושא הגבלת מספר הצאצאים מכל תורם נידון בכנסת, בנק הזרע שלנו החליט להגביל את מספר הילדים שיכולים להיוולד מכל תורם לתשע משפחות. התגמול הכספי לו זוכים התורמים אצלנו", הוסיף ד"ר קדם, "הוא מהגבוהים בעולם, אבל אין ספק שהקושי הגדול הוא בגיוס תרומות הזרע. הביקוש להן בישראל מאוד גבוה והצפי שהמחסור עוד יגדל בעתיד".

ולעניין המחיר של תרומת זרע בישראל: ב-2011 לדוגמה, מחירה בבנק זרע במערכת הציבורית, נסק בתוך שישה חודשים בלבד מ-450 שקל ל-850 שקל. אבל התעריף כיום איננו אחיד. יש בנקי זרע הגובים בעד מבחנה אחת 750 שקל. אם התרומה מתורם לא יהודי, מחירה יכול להגיע גם ל-4,000-2,600 שקל. במחיר הזה נכללות בדיקות רפואיות מוקדמות שהתורם נדרש לעבור.

עוד ב-2011 התייחס לנושא פרופ' דניאל זיידמן, מבכירי המומחים ל-IVF בישראל. הוא אמר אז: "הוכחה נוספת למחסור החמור הוא התארכות התור להשגת תרומת זרע. המבקשות לרכוש תרומת זרע בארץ ממתינות לעתים גם חצי שנה. כשמדובר בהפריה חוץ גופית כטיפול עבור בני זוג הנזקקים לכך, התור הוא שבוע בלבד".

בהוראת משרד הבריאות, אין אפשרות לערוך בישראל חילופי תרומות בין בנקי הזרע המקומיים. גם אין קשר בין המעבדות העוסקות בכך. כשם שלא גלוי לציבור כמה תורמים פעילים בנושא הזה – ההנחה שמדובר בכמה עשרות – גם מהו שיעור ההצלחה של הריונות המושגים מתרומות זרע בכל מעבדת פוריות הוא מידע חסוי. משרד הבריאות איננו חושף זאת.

בעוד שבעולם אפשר לקיים סחר חליפין בין בנקי זרע מהמדינות השונות, בישראל הדבר איננו אפשרי. לא מתאפשר למשל להעביר כמות של תרומות זרע מהארץ למדינה בחו"ל ולקבל ממנה בעת הצורך תרומה דומה. אבל עקב המחסור, ישראליות לא מעטות פונות לאחרונה לאופציה של תרומת זרע ממקור זר, מוכנות לשלם בעדה סכומים גבוהים ובכך מעורבות בסוגיית היעדרה של האנונימיות.

האב האנונימי אותר דרך אתר אינטרנט

הנה מקרה לדוגמה שתואר באחרונה בתקשורת האמריקאית: בחג המולד האחרון, רשמה אישה מהעיר פורטלנד במדינת אורגון את כל בני משפחתה באתר 23andMe. היא עשתה זאת לאחר שצפתה בפרסומות ששודרו בטלוויזיה ובהן הוצע לצופים: "אם אתם סקרנים לדעת את אילן היוחסין שלכם; אם יש לכם קרובי משפחה שלא הכרתם; אם אתם מעוניינים לדעת יותר על שורשיה ומקורותיה של משפחתכם – פנו אלינו".

לאישה נולדה לפני שש שנים בת בשם זואי מתרומת זרע שקיבלה דרך בנק מקומי. לאתר הועברו ממצאי בדיקות גנטיות ואז הוכתה האם בתדהמה כאשר האתר קישר אותה עם אמו של האב הביולוגי של בתה. ההתרגשות הראשונית היתה גדולה. אמה של זואי שיגרה מייל לאותה אישה ובו ביקשה שתסכים להיות עימה בקשר, אך זכתה לסירוב בוטה ובנוסח לקוני. כעבור שבועיים קיבלה אמה של זואי מכתב מבנק הזרע, שכלל איום בקנס פוטנציאלי בסך 2,500 דולר אם לא תחדל ומיד מכל ניסיון ליצור קשר עם האישה האלמונית. אמה של זואי הואשמה בהפרה בוטה של החוזה שעליו חתמה כאשר קיבלה לידיה את תרומת הזרע. בחוזה נאמר במפורש שלא תעשה שום מאמץ ליצור קשר עם התורם.

בהמשך הודיע בנק הזרע כי חסם בפניה את הגישה לשש מבחנות נוספות של תרומות זרע המצויות במאגר שלו – כולן מאותו תורם. האם ניהלה התכתבות ערה עם הנהלת הבנק, עירבה בכך גם עורך דין, הסבירה כי בסך הכל רצתה שלבתה יהיה אח או אחות מתורם הזרע. בסופו של דבר, היא קיבלה את התרומה לאותה מטרה. מאחר שיצרה את הקשר עם אמו של התורם, הבינה גם הנהלת בנק הזרע שעליה לשנות במדיניות האנונימיות. תורם הזרע הספציפי קיבל על כך הודעה, אלא שלא הסכים וסירב לקיים כל קשר עם אמה של זואי, כלומר עם בתו.

ב-10% מתכניות תרומת הזרע בארה"ב – כאשר בנקי זרע שונים מציעים תעריפים שונים בעד כל תרומה – מונהגת מדיניות של "זהות פתוחה". בעוד שב-2006 שיעור תכניות הזהות הפתוחה (open ID) היה לערך ב-33% מכלל בנקי הזרע, ב-2015 כבר זינק שיעורם ל-50%. הצפי הוא ששיעור זה יגדל בזכות השיפור בטכנולוגיות ההפריה החוץ גופית

יש בנקי זרע שבמסגרת ההכנה לקבלת התרומה מייעצים לתורמים לשמור בקפידה על חשאיות התרומה שביצעו, להקפיד על פרטיותם ולא ליידע גם קרובי משפחתם כדי לשמור על מידת אנונימיות מתבקשת. החשש הוא שאיתור קרבת המשפחה ייעשה דרך אתרים כמו ה-23andMe ושירותים אינטרנטיים דומים. "אם תורם זרע אלמוני מאותר בדרך זו, עלולה להיות לכך השפעה שלילית על מערכת היחסים בתוך משפחתו שלו", סבור סקוט בראון, דובר אחד מבנקי הזרע בחוף המערבי של ארה"ב.

אולי מסיבה זאת יש כיום בנקי זרע אמריקאיים שנענים בחיוב רק ל-1% מהפניות אליהם לקבלת תרומות זרע, וזאת לאחר שמבוצעות כל בדיקות הסקר הנדרשות מסיבות רפואיות ולבירור היסטוריה של מחלות ונשאות של גנים פגומים. במסגרת זאת גם נבדק עניין ההשכלה של התורם ופרטים פיזיים כמו גובה וצבע עיניים. תורמים שהם נשאי מחלות נפסלים מיד. מנגד, גם הנשים שייהנו מתרומת הזרע מקבלות ייעוץ לבצע, מצידן, בדיקות מוקדמות של תרומת הזרע המוצעת להן.

מדיניות הזהות הפתוחה

יש לציין שתרומות אנונימיות אינן מוגדרות כיום כעניין שבחוק בכמה מדינות בעולם, ביניהן אוסטרליה, ניו זילנד ובריטניה. אבל שם קיימת בעיה של מחסור באספקת התרומות. במחקר שניהל פרופ' גלן כהן, מומחה לביו-אתיקה מבית הספר למשפט באוניברסיטת הרווארד, התברר כי כ-29% מתורמי זרע פוטנציאליים אמרו כי יסרבו לתרום אם שמם יופיע באיזשהו מאגר או רישום. המחקר הצביע על כך שמניעת אנונימיות של תורמי זרע תוביל לירידה במספר התורמים ואלה שיהיו מוכנים שיזוהו ידרשו בתמורה ובעד כל מנת הזרע שיתרמו תגמול הרבה יותר גבוה.

אחים ואחים למחצה. ארגון אמריקאי פעיל מסייע ליצור קשר עם אח או אחות למחצה ועם המשפחות, משני הצדדים. צילום אילוסטרציה

עם זאת, במחקר שנעשה ב-2017 באוניברסיטת קליפורניה, בהובלת פרופ' יואנה שייב, מומחית לפסיכולוגיה החוקרת נושאים בתחום הפסיכו-סוציאלי, עלתה ההערכה שב-10% מתכניות תרומת הזרע בארה"ב – כאשר בנקי זרע שונים מציעים תעריפים שונים בעד כל תרומה – מונהגת מדיניות של "זהות פתוחה". בעוד שב-2006 שיעור תכניות הזהות הפתוחה (open ID) היה לערך ב-33% מכלל בנקי הזרע האמריקאיים, ב-2015 כבר זינק שיעורם ל-50%. הצפי הוא ששיעור זה יגדל בזכות השיפור בטכנולוגיות ההפריה החוץ גופית.

אין ספק כי הסוגיה האתית המלווה את הנושא צריכה למצוא את פתרונה לאור השינויים והחידושים הטכנולוגיים. בזכות טכנולוגיות חדישות של סיוע להשגת התעברות, ב-2016, כך לפי נתוני ה-CDC,י11.3% מקרב הנשים האמריקאיות בגילאי 44-15 השתמשו בהן בטיפולי הפוריות שעברו. שיעור ניכר מהן סיים את ההריונות בהצלחה.

פרשה אחרת שזכתה לככב באחרונה בתקשורת האמריקאית: אישה בקליפורניה קנתה תרומת זרע מבנק זרע מקומי והודות לה נולד בנה, ב-2005. אישה זו נחשבת לאדם הראשון בעולם שבאופן עצמאי הצליח ליצור קשר עם האב הביולוגי. היא ערכה לשם כך תחקיר מקיף דרך האינטרנט ובתוך זמן לא רב, באמצעות כלי החיפוש, הצטמצם מרחב האפשרויות. למרבה ההפתעה, הנעימה מבחינתה, האב הביולוגי נעתר לבקשתה ונוצרה מערכת יחסים ידידותית בין האם לבין התורם. הם אפילו נפגשו פעמים אחדות והכירו את האחים-למחצה של בנה של הנתרמת.

בעקבות המהלך הזה הקים ארגון מקולורדו רישום של תרומות זרע לשם איתור אחאים ומסייע למי שמבקש זאת ליצור קשר עם אח או אחות למחצה ועם המשפחות, משני הצדדים. יש, אם כן, מי שסבורים שהאנונימיות דווקא מזיקה למשפחות. "התורם שלי", סיפרה אותה אישה מקליפורניה, "הבטיח שלא יהיו לו יותר מעשרה ילדים מתרומות הזרע שלו, אבל הנה בשבוע שעבר כבר הגענו ל-20. ההשלכות הפסיכולוגיות של ילדים שאינם יודעים מיהו האב הביולוגי שלהם  מעוררות חששות. אנונימיות של תורם מקבעת את הסטיגמה הקיימת גם עתה לגבי נושא העקרות ואי פוריות ועל בנקי הזרע להתקדם בנושא הזה למאה ה-21. הבטחה לאנונימיות היא כיום הבטחה ריקה מתוכן".

נושאים קשורים:  תרומת זרע,  בנק זרע,  חדשות,  מגזין,  טיפולי פוריות,  בדיקות גנטיות,  דנא
תגובות