סביבת נוזל המפרק בדלקת מפרקים שגרונית מובילה להתאמות מטבוליות ותפקודיות בתאי דנדריט

דלקת מפרקים שגרונית הינה מחלה אוטואימונית כרונית אשר מובילה לשחיקה של סחוס ועצם. ידוע כי הסימן הפתוגנומוני של דלקת מפרקים שגרונית הוא חדירה מאסיבית של תאי דלקת למפרק. למרות זאת, התפקיד של תאי דנדריט (DC) בתהליך דלקתי זה נחקר מעט יחסית. כמו כן, התרומה של סביבת מפרק ייחודית זו להבשלת DC אינה ידועה. תוך שימוש ב-DC ממונוציטים (MoDC), החוקרים ייצרו מודל אין ויטרו שחיקה את הסביבה הסינוביאלית על מנת לחקור את תהליך הבשלת ה-DC.

החוקרים מצאו כי השרייה של MoDC במדיום עם תנאים מיוחדים מדגימות רקמה סינוביאלית אקס ויוו (ECM) הגבירו את הביטוי של ציטוקינים דלקתיים, כמוקינים ומולקולות היצמדות. תאי דנדריט ב-ECM נמצאו עם ביטוי מוגבר של CD38 ו-CCR7 והחלישו ביטוי של CCR5 וקיבולת פגוציטית, מה שהצביע על הבשלה מוגברת של תאי דנדריט. הבשלה כתוצאה מחשיפה ל-ECM קשורה לשינוי ביואנרגטי בתא, כאשר ביטוי מוגבר של גנים גליקוליטיים וספיגה מוגברת של גלוקוז נצפו בתאי הדנריט אשר טופלו עם ECM. סך הכל, תהליך זה גרם לשינוי כיוון מטבולי לטובת גליקוליזה. החוקרים תיארו כי התאמות אלו תווכו בחלקן על ידי STAT3 כפי שהודגם על ידי ירידה בביטוי של ציטוקינים  מעודדי דלקת וגנים גליקוליטיים בתאי הדנדריט אשר טופלו עם ECM כתגובה לעיכוב STAT3. לבסוף בצעו החוקרים ריצוף RNA על נוזל מפרק מחולה דלקת מפרקים שגרונית ודם פריפריאלי, על מנת להפוך את המידע שנאסף לרלוונטי יותר מבחינה קלינית. החוקרים זיהו ביטוי מוגבר של מספר גנים גליקוליטיים בתאי דנדריט CD1c+ מהמפרק בהשוואה לתאי דנדריט CD1c+ מהדם.

החוקרים סיכמו כי המידע שנאסף הצביע על כך שסביבת המפרק בדלקת מפרקים שגרונית מובילה להבשלת תאי דנדריט ולשינויים מטבוליים.

מקור:

M Canavan et. al (2020) Clinical and Experimental Immunology doi: 10.1111/cei.13479