הטכניקה של ניטרול TNF נמצאת בשימוש רחב לטיפול בדלקת מפרקים שגרונית. יחד עם זאת, טיפול זה יעיל רק בפחות ממחצית המטופלים וקשור למספר תופעות לוואי. טענת החוקרים הייתה ש-TNF עשוי להיות בעל תכונות של השפעה על מערכת החיסון והגנה, ועל כן לחסימתו במסגרת טיפולים יש מחיר. מחקר זה מטרתו הייתה לזהות את המקורות התאיים של TNF מגן ופתוגני, ולתאר את הצורות המולקולריות שלו כפי שהן מופיעות במהלך דלקת מפרקים אוטואימונית.
עוד בעניין דומה
החוקרים ערכו ניסוי ובו השתמשו בעכברים נטולי ביטוי TNF בתאים ספציפיים, כגון תאים מיאלוידים ולימפוציטים, העכברים חלו בדלקות מפרקים מסוגים שונים. במהלך הניסויי הוערכו חומרת המחלה והיארעותה, וכן תגובות חיסוניות מתווכות נוגדנים או תאים.
תוצאות המחקר הראו ש-TNF מתאים מיאלואידים תרם לאינדוקציה ופתוגנזה של דלקת מפרקים אוטואימונית. TNF מלימפוציטים מסוג T תפקד כציטוקין מגן בשלב האינדוקציה של דלקת מפרקים על ידי עיכוב של ייצור אינטרלויקין 12 ובקרה על התפתחות תאי זכרון אוטוריאקטיביים מסוג T, אך נמצא ללא תועלת בשלב האפקטורי של דלקת מפרקים שגרונית.
מסקנת החוקרים הייתה שייצור ספציפי של TNF על ידי תאים שונים השפיע על מהלך מחלה דרך מנגנונים שונים.
מקור: