מחקר מקרה-ביקורת שפורסם בכתב העת Arthritis Research & Therapy נערך במטרה לבחון את הקשר שבין שימוש בסטטינים ובין הסיכון לפתח דלקת מפרקים שגרונית (RA) במחקר בקנה מידה גדול בארה"ב.
עוד בעניין דומה
החוקרים עשו שימוש במסד הנתונים OptumLabs Data Warehouse, וזיהו בעזרתו מטופלים הסובלים מדלקת מפרקים שגרונית בגיל 18 שנים ומעלה, שקיבלו 2 אבחנות או יותר של RA, בין ה-1 בינואר 2010 ל-30 ביוני 2019, ומימוש של מרשם אחד לפחות למתותרקסט בתוך שנה מהמועד בו ניתנה לראשונה אבחנה של RA, שהוגדר כתאריך האינדקס.
המקרים הותאמו ביחס של 1: 1 לנבדקים מקבוצת הביקורת על פי גיל, מין, אזור, שנת תאריך האינדקס ומשך הכיסוי הבסיסי.
משתמשי סטטינים הוגדרו על פי מימוש של 2 מרשמים לסטטינים לכל הפחות, ב- 90 הימים שקדמו לתאריך האינדקס. בנוסף, חולים שזוהו כמשתמשי סטטינים סווגו על פי מצב השימוש בסטטינים (שימוש בהווה או בעבר), משך השימוש בסטטינים ועוצמת החשיפה לסטטינים. רגרסה לוגיסטית שימשה את החוקרים להערכת יחסי הסיכויים [OR] לסיכון ל- RA בשימוש בסטטינים.
בסה"כ זיהו החוקרים 16,363 מקרי RA ו-16,363 נבדקי ביקורת תואמים. בקרב קבוצת המקרים 5,509 (33.7%) חולים הוגדרו כמשתמשי סטטינים, לעומת 5,164 (31.6%) בקבוצת הביקורת.
משתמשי סטטינים היו בסיכון מעט מוגבר לדלקת מפרקים שגרונית בהשוואה ללא-משתמשים (יחס סיכויים 1.1, רווח בר-סמך 95%: 1.06-1.18), ומשתמשי סטטינים לשעבר היו בסיכון מוגבר ל-RA בהשוואה למשתמשים בהווה (1.21, 1.13-1.28. עם זאת, לאחר תקנון להיפרליפידמיה לא נמצא הבדל בסיכון. אומדני הסיכון שבחנו את הקשר בין RA למשך ועוצמת השימוש בסטטינים לא הגיעו למובהקות סטטיסטית.
לסיכום, במחקר זה לא נצפתה עלייה מובהקת בסיכון של משתמשי סטטינים לפתח דלקת מפרקים שגרונית בהשוואה ללא-משתמשים, לאחר תקנון להיפרליפידמיה ולערפלנים נוספים.
מקור: