מחקרים

האם מדד סיכון פוליגני מועיל להערכת סיכון להתפתחות מחלת לב כלילית?

נמצא כי מדד סיכון פוליגני לא מוסיף הרבה על מדד המבוסס על גורמי סיכון מסורתיים לצורך הערכת סיכון להתפתחות מחלת לב כלילית בהמשך החיים

07.11.2022, 16:43
יוזמה של תכנית למניעת מחלות לב (אילוסטרציה)
מחלות לב. אילוסטרציה

הבנה של יכולת החיזוי של מדדי סיכון פוליגניים (polygenic risk scores - PRS) עבור סיכון ארוך טווח לפתח מחלת לב כלילית (Coronary Heart Disease - CHD) ושל הערך המוסף שלהם על פני מדדים מסורתיים מבוססי גורמי סיכון יכול לסייע בפיתוח אסטרטגיות מניעה של תחלואה זו.

לצורך המחקר זה החוקרים בחנו מידע על אודות מבוגרים בגילאי 20-59 שנים ללא CHD מתוך מאגר FOSי(Framingham Offspring Study) ו-ARICי(Atherosclerosis Risk in Communities). מכיוון של PRS מבוסס על עוקבה של נבדקים עם רוב ממוצא אירופאי, נבדקים שדיווחו על עצמם כבעלי מוצא אתני לבן נכללו במחקר. הנבדקים רובדו לפי עוקבה ולפי גיל; צעירים (מתוך עוקבת FOS בגילאי 20-39 [חציון של 30] שנים), גיל ביניים מוקדמים (מתוך עוקבת FOS בגילאי 40-59 [חציון של 43] שנים) וגיל ביניים מתקדמים (מתוך עוקבת ARIC בגילאי 45-59 [חציון של 52] שנים). החוקרים השתמשו בשני כלי חיזוי בדוקים ומאומתים; (1) מדד המבוסס על גורמי סיכון לניבוי CHD עוד 30 שנים ו-(2) PRS כלל גנומי במכיל מעל שישה מיליון שינויים. החוקרים חישבו את יחסי הסיכונים עבור קשר בין כל הערכת סיכון להיארעות של CHD. לאחר מכן הושוו שיעורי CHD צפויים ונצפים על מנת להעריך את יכולת הבידול של כל מודל בנפרד וביחד עם מדד C-index מתוקנן.

תוצאות המחקר הדגימו כי עבור 9,757 הנבדקים שהשתתפו במחקר, מדד המבוסס על גורמי סיכון מסורתיים (יחס סיכונים (עבור כל סטיית תקן של 1) של; 2.6 [רווח בר-סמך של 95%, 2.08-3.27], 2.09 [רווח בר-סמך של 95%, 1.83-2.4] ו-2.11 [רווח בר-סמך של 95%, 1.96-2.28]) ו-PRS (יחס סיכונים של; 1.98 [רווח בר-סמך של 1.7-2.3], 1.64 [רווח בר-סמך של 95%, 1.47-1.84] ו-1.22 [רווח בר-סמך של 95%, 1.15-1.3]) נמצאו קשורים באופן מובהק להיארעות של CHD בקבוצות הנבדקים הצעירים, הביניים המוקדמים והביניים המאוחרים, בהתאמה. יכולת הבידול של מדד המבוסס על גורמי סיכון מסורתיים הייתה שווה או עדיפה (C-index; 0.74 [רווח בר-סמך של 95%, 0.7-0.78], 0.7 [רווח בר-סמך של 95%, 0.67-0.72] ו-0.72 [רווח בר-סמך של 95%, 0.7-0.73]) על פני PRS בתקנון עבור גיל ומין (0.73 [רווח בר-סמך של 95%, 0.69-0.78], 0.66 [רווח בר-סמך של 95%, 0.62-0.69] ו-0.66 [רווח בר-סמך של 95%, 0.64-0.67]) בנבדקים צעירים, בגיל הביניים המוקדמים ובגיל הביניים המאוחרים, בהתאמה. מדד ΔC כאשר שילבו בין PRS לבין מדד המבוסס על גורמי סיכון מסורתיים עמד על 0.03 (רווח בר-סמך של 95%, 0.001-0.05), 0.02 (רווח בר-סמך של 95%, -0.002 עד 0.037) ו-0.002 (רווח בר-סמך של 95%, -0.002 עד 0.006) בקבוצת הנבדקים בגיל צעיר, ביניים מוקדמים וביניים מאוחרים, בהתאמה.

מסקנת החוקרים הייתה כי למרות המתאם המובהק מבחינה סטטיסטית בין PRS לבין הסיכון ל-30 שנה להתפתחות CHD, ה-C הסטטיסטי השתפר רק מעט כאשר הוסיפו PRS למודל הערכת סיכונים מסורתית עבור נבדקים צעירים ולא השתפר עבור נבדקים בגיל הביניים. אם כך נמצא כי ל-PRS, פקטור בלתי ניתן לשינוי באופן ישיר, יש שימוש קליני מועט בלבד לצורך ניבוי ארוך טווח של התפתחות CHD לצד מודלים מסורתיים להערכת סיכונים.

מקור:

Sadiya S. Khan, et al. (2022) “Predictive Utility of a Validated Polygenic Risk Score for Long-Term Risk of Coronary Heart Disease in Young and Middle-Aged Adults.” Circulation, August 2022. Vol. 146, Issue 8, p. 587-596. doi.org/10.1161/CIRCULATIONAHA.121.058426

נושאים קשורים:  מחקרים,  מחלת לב כלילית,  מדד סיכון פוליגוני,  גורמי סיכון
תגובות