קיים קשר מבוסס בין השמנת יתר לבין סיכון מוגבר למחלה ראומטית, אך עד כה לא הוכח באופן סופי הקשר הסיבתי המדויק בין השתיים. במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Arthritis & Rheumatology', מטרת החוקרים הייתה להעריך את ההשפעה הסיבתית של מדד מסת הגוף (BMI) על הסיכון להתפתחותן של חמש מחלות ראומטיות שונות.
עוד בעניין דומה
רנדומיזציה מנדליאנית (MR) ליניארית ולא ליניארית שימשה את החוקרים להערכת ההשפעה של ערך ה-BMI על הסיכון למחלה ראומטית, תוך זיהוי להשפעות ספציפיות למין. החוקרים ערכו אנליזות על 361,952 משתתפים מעוקבת ה-UK Biobank עבור חמש מחלות ראומטיות: דלקת מפרקים שגרונית (N=8,381), דלקת מפרקים ניוונית (N=87,430), דלקת מפרקים פסוריאטית (N=933), גאוט (N=13,638), ו- inflammatory spondylitisי(N=4,328).
מה-MR הליניארית עולה כי עלייה של סטיית תקן אחת ב-BMI מעלה את שיעור ההיארעות של דלקת מפרקים שגרונית (incidence rate ratio=1.52; רווח בר-סמך של 95% 1.36-1.69), דלקת מפרקים ניוונית (incidence rate ratio=1.49; 1.43-1.55), דלקת מפרקים פסוריאטית (incidence rate ratio= 1.80; 1.31-2.48), גאוט (incidence rate ratio=1.73; 1.56-1.92), ו-inflammatory spondylitisי(incidence rate ratio=1.34; 1.14-1.57) בכל הנבדקים.
עוד עולה מתוצאות החוקרים כי ערך ה-BMI נמצא כגורם סיכון חזק יותר בנשים לעומת גברים לדלקת מפרקים פסוריאטית (sex-interaction P=3.3×10-4) ולגאוט (P=4.3×10-3), וכי ההשפעה על דלקת מפרקים ניוונית הייתה חזקה יותר בנשים לפני גיל המעבר לעומת נשים לאחר גיל המעבר (P=1.8×10-3). השפעות לא ליניאריות של BMI זוהו עבור דלקת מפרקים ניוונית וגאוט בגברים, ועבור גאוט בנשים. כמו כן, האי-לינאריות בגאוט הייתה קיצונית יותר בגברים לעומת נשים (P=0.03).
לסיכום, ציון גבוה יותר במדד ה-BMI נמצא כגורם מגביר סיכון לתחלואה ראומטית, כאשר ההשפעה הייתה בולטת יותר בנשים מבחינת הסיכון לגאוט ולדלקת מפרקים פסוריאטית. החוקרים מציינים כי ההשפעות הסיבתיות החדשות שזוהו, בהקשר למין ולמדד ה-BMI, נותנות תובנה נוספת לגבי האטיולוגיה של מחלות ראומטיות ומסמנות צעד חשוב לקראת רפואה מותאמת אישית.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
