תחלואה מרובה מהווה אתגר בריאותי הולך וגובר בעל השלכות חשובות על ניהול ומדיניות בריאות. דפוס התחלואה המרובה הנפוץ ביותר הוא השילוב של מחלות קרדיומטבוליות ומחלות אוסטיאוארטיקולריות. במסגרת מחקר אשר ממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת American journal of human genetics, ביקשו החוקרים לבחון את הבסיס הגנטי של תחלואה נלווית בסוכרת מסוג 2 ובאוסטאוארתריטיס.
עוד בעניין דומה
תוצאות המחקר הדגימו כי ישנה קורלציה גנטית כלל-גנומית בין שתי המחלות וראיות חזקות ל-18 אזורים גנומיים בהם ישנה קולוקליזציה של סיגנלים הקשורים למחלות. ע"י שילוב של כלי מולטי-אומיקה ומידע פונקציונלי, החוקרים בחנו את הסיגנלים המשותפים וזיהו גנים אפקטורים (ובכללם, FTO ו-IRX3), המספקים תובנות לגבי הקשר האפידמיולוגי בין השמנת יתר לשתי המחלות. החוקרים מצאו כי סיגנלי הבסיס של התחלואה הנלווית באוסטאוארתריטיס של הברך והירך יחד עם סוכרת מסוג 2, בהתאמה, משרים הגברה של מטבוליזם של שומנים ושל מסלולי היווצרות שלד.
במחקר זה, זיהו החוקרים השפעות מורכבות של ביטוי גנים ספציפי לרקמות, על תוצאי תחלואה נלוות. ממצאים אלו מספקים תובנות לגבי הבסיס הביולוגי להמצאות המקבילה של סוכרת מסוג 2 ואוסטאוארתריטיס.
מקור: