במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'International Journal of Rheumatic Diseases', מטרת החוקרים הייתה לבדוק את הערך המופק בעקבות הוספת טיפול עם אימונוגלובולינים הניתנים באופן תוך-ורידי לטיפול במחלת ריאות אינטרסטיציאלית (ILD) הנגרמת בשל דלקת מפרקים שגרונית (RA).
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים ערכו מחקר חלוץ (פיילוט), במסגרתו נאספו חולי RA-ILD. משתתפי המחקר קובצו על סמך הטיפול הניתן למחלתם: תרופות מקובלות (תרופות אנטי-ראומטיות משנות מחלה וסטרואידים), או תרופות מקובלות בתוספת אימונוגלובולין. בוצע ציון התאמה לנטייה (PSM: propensity matching score) על מנת לאזן את ההטיה של מאפייני הבסיס. החוקרים ערכו אנליזה בנוגע למדדי היעילות והבטיחות של הטיפול, כולל השוואה בין שתי הקבוצות.
במסגרת המחקר נאספו בסך הכל 134 חולים. לאחר ביצוע PSM נכללו לבסוף 80 חולים, 40 בכל קבוצה. קבוצת האימונוגלובולינים כללה 12 גברים ו-28 נשים בגיל ממוצע של 51.5 ± 8.4 שנים (22-75 שנים). קבוצת הביקורת כללה 13 גברים ו-27 נשים, בגיל ממוצע של 50.6 ± 8.2 שנים (25–74 שנים).
מתוצאות החוקרים עולה כי ציון ה-chronic obstructive pulmonary disease assessment test בקבוצת האימונוגלובולינים היה נמוך יותר סטטיסטית לאחר הטיפול בהשוואה לקבוצת הביקורת (19.1 ± 3.3 לעומת 17.7 ± 3.4, p = .03). כמו כן, מרחק ההליכה במבחן 6 דקות (364.4 ± 54.3 לעומת 332.3 ± 55.1, p = .04) וה-forced vital capacity (78.8 ± 12.6 לעומת 66.6 ± 11.2, p = .05) היו גבוהים יותר מבחינה סטטיסטית בקבוצת האימונוגלובולינים. ציון הטומוגרפיה הממוחשבת ברזולוציה גבוהה וקצב שקיעת האריתרוציטים היו שניהם נמוכים מבחינה סטטיסטית בקבוצת האימונוגלובולינים (שניהם p < .05). שיעור תופעות הלוואי לא היה שונה בין שתי הקבוצות (p = .61).
לסיכום, ממצאי החוקרים מצביעים על כך שהוספת טיפול עם אימונוגלובולינים תוך-ורידיים יעיל בחולים הסובלים מ-RA-ILD, ואינו כרוך בתופעות לוואי נוספות.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
