• יו"ר: פרופ' דפנה פארן
  • חברי הועד: פרופ' מרב לידר, ד"ר יולנדה בראון, ד"ר שירלי אורן, פרופ' דורון רימר, ד"ר ויקטוריה פורר, פרופ' פנחס השקס, פרופ' מחמוד אבו-שקרה
  • עורך האתר: פרופ' דורון רימר
  • ועדת ביקורת: פרופ׳ דן כספי, פרופ' פנינה לנגביץ
מחקרים

ניטור של ריטוקסימאב מקטין את הסיכון להישנות בחולי דלקת כלי הדם

ניטור של רמות הריטוקסימאב בחולי דלקת כלי הדם (וסקוליטיס) הקשורה לנוגדני ANCA הנמצאים בתקופת האחזקה הוביל לאיתור מטופלים אשר קיבלו מינון לא מספק

עד כה, לא נבדקה מידת השונות הפרטנית של כל חולה בדלקת כלי הדם הקשורה לנוגדני ANCAי(antineutrophil cytoplasmic antibody) מבחינת התגובה לטיפול עם ריטוקסימאב. עם זאת, הן הפרמקוקינטיקה (PK) והן הפרמקודינמיקה (PD) של הטיפול עם ריטוקסימאב, וכן נתונים הקשורים לפולימורפיזם גנטי, עשויים לתרום לשונות בין מטופלים.

במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Arthritis & Rheumatology', הנלווה למחקר MAINRITSAN 2, מטרת החוקרים הייתה לבדוק את הקשר בין ריכוז הריטוקסימאב בפלזמה, פולימורפיזם גנטי בגנים המועמדים ל-PK/PD, והתוצאים הקליניים, בקרב חולי דלקת כלי הדם הקשורה לנוגדני ANCA.

לצורך כך, החוקרים אספו את החולים שנכללו במחקר MAINRITSAN2 אשר הוקצו באקראי לקבלת עירוי ריטוקסימאב במינון 500 מיליגרם בלוח זמנים קבוע, או במסגרת משטר מותאם אישית. החוקרים העריכו את ריכוזי הריטוקסימאב בפלזמה בחודש השלישי למחקר (CM3). כמו כן, נאספו דגימות DNAי(n=53) אשר עברו גנוטיפ ל-single-nucleotide polymorphisms בתוך 88 גנים המועמדים ל-PK/PD. הקשר בין תוצאי ה-PK/PD לבין הווריאנטים הגנטיים נבדק באמצעות רגרסיה ליניארית לוגיסטית במודלים גנטיים חיבוריים (אדטיביים) ורצסיביים.

במחקר נכללו בסך הכל 135 חולים. מתוצאות החוקרים עולה כי תדירות המשתתפים שנמצאו עם תת-חשיפה לטיפול (<4 מיקרוגרם/מיליליטר) בקבוצת לוח הזמנים הקבוע הייתה נמוכה יותר מבחינה סטטיסטית בהשוואה לתדירות שנצפתה בקבוצה שטופלה במשטר מותאם אישית (2.0% לעומת 18.0%; P = 0.02, בהתאמה).

עוד עולה מתוצאות החוקרים כי ריכוז נמוך של ריטוקסימאב בפלזמה לאחר 3 חודשים (CM3 < 4 מיקרוגרם/מיליליטר) היווה גורם סיכון בלתי תלוי להישנות חמורה של המחלה [יחס הסיכויים 6.56 (רווח בר סמך של 95%, 1.26-34.09); P = 0.025] בחודש 28 (M28). כמו כן, אנליזת הישרדות רגישות (sensitivity survival analysis) זיהתה גם כי CM3 < 4 מיקרוגרם/מיליליטר מהווה גורם סיכון בלתי תלוי להישנות חמורה [יחס הסיכונים 4.81 (רווח בר-סמך של 95%: P = 0.006; 1.56-14.82) ולהישנות [יחס הסיכונים 2.70 (רווח בר-סמך של 95%, 1.02-7.15); P = 0.046]. בנוסף, נמצא כי STAT4 rs2278940 ו-PRKCA rs8076312 נקשרו באופן מובהק עם CM3, אך לא עם הופעה של הישנות חמורה ב-M28.

לסיכום, תוצאות החוקרים מצביעות על כך שניטור תרופתי של ריטוקסימאב בקרב חולי דלקת כלי הדם הקשורה לנוגדני ANCA הנמצאים בשלב האחזקה עשוי להיות שימושי לצורך התאמה אישית של המשטר הטיפולי בחולים אלו.

מקור:

Khoudour, N., Delestre, F., Jabot-Hanin, F., Jouinot, A., Nectoux, J., Letouneur, F., Izac, B., Vidal, M., Guillevin, L., Puéchal, X., Charles, P., Terrier, B. and Blanchet, B. (2023), Association Between Plasma Rituximab Concentration and the Risk of Major Relapse in Antineutrophil Cytoplasmic Antibody–Associated Vasculitides During Rituximab Maintenance Therapy. Arthritis Rheumatol. https://doi.org/10.1002/art.42556

נושאים קשורים:  מחקרים,  ריטוקסימאב,  דלקת כלי דם,  וסקוליטיס,  דלקת בכלי הדם הקשורה לנוגדני ANCA,  ניטור
תגובות