אוריסמילסט הוא מעכב phosphodiesterase 4 (PDE4) B/D חדש הניתן באופן פומי ונחקר כטיפול אפשרי לפסוריאזיס בדרגה בינונית עד חמורה. במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Journal of the American Academy of Dermatology' מטרת החוקרים הייתה להעריך את היעילות והבטיחות של אוריסמילסט בפורמולציית שחרור מושהה לטיפול בפסוריאזיס בדרגה בינונית עד חמורה.
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים ערכו מחקר אקראי (1:1:1:1 ל-20, 30, 40 מיליגרם אוריסמילסט או אינבו, פעמיים ביום), רב-מרכזי, כפול סמיות, מבוקר אינבו, בעל קבוצות מקבילות, פאזה 2b, על הטיפול עם אוריסמילסט במינונים שונים בקרב מבוגרים הסובלים מפלאק פסוריאזיס בדרגה בינונית עד חמורה. לצורך אנליזת תוצאי היעילות החוקרים השתמשו ב- multiple imputation.
במסגרת המחקר הוקצו באקראי 202 חולים, כאשר מאפייניהם הבסיסיים היו מאוזנים בין הזרועות, למעט שיעורים גבוהים יותר של מחלה חמורה בקבוצת האוריסמילסט לעומת האינבו. מתוצאות החוקרים עולה כי הטיפול עם אוריסמילסט הוביל לשיפורים מובהקים בתוצא הראשוני, אחוז השינוי ב-Psoriasis Area and Severity Indexי(PASI) בין בסיס המחקר ועד לשבוע 16 (אוריסמילסט -52.6% עד 63.7%-; אינבו, 17.3%-; כולם P<0.001). כמו כן, שיעור גדול יותר מהחולים שטופלו עם אוריסמילסט השיגו PASI75 (39.5% עד 49.0%; P<0.05) ו-PASI90 (22.0% עד 28.3%; P<0.05 עבור 20 ו-40 מיליגרם) לעומת אינבו (PASI75, 16.5%; PASI90, 8.3%) בשבוע 16. ממצאי הבטיחות תאמו לצפוי תחת טיפול עם מעכב PDE4; כמו כן, נצפו השפעות סבילות תלויות מינון.
כמגבלות למחקרם מציינים החוקרים כי התבססו על גודל מדגם קטן וכי קיים חוסר איזון בחומרת המחלה בין הקבוצות. בנוסף, החוקרים מציינים כי מחקרם היה מוגבל במשכו וחסר גיוון באוכלוסיית המחקר.
לסיכום, ממצאי החוקרים מדגימים כי הטיפול עם אוריסמילסט הראה יעילות גבוהה בטיפול בפסוריאזיס, אשר התעלתה על אינבו. כמו כן, פרופיל הבטיחות נמצא תואם לצפוי ממעכב PDE4.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
