• יו"ר: פרופ' מרב לידר
  • חברי הועד: פרופ' יעקב אבלין, ד"ר שירלי אורן, פרופ' יולנדה בראון, ד"ר ויקה פורר, פרופ' דורון רימר
  • עורך האתר: פרופ' דורון רימר
  • ועדת ביקורת: פרופ' אלכסנדרה בלביר, פרופ' פנינה לנגביץ, פרופ' דן כספי
מחקרים

אופדסיטיניב לעומת מטוטרקסט בחולי דלקת מפרקים שגרונית

נמצא כי אופדסיטיניב הוכיחה יעילות מעולה לטווח ארוך בהשוואה למטוטרקסט, כאשר מינון של 15 מ"ג הראה פרופיל תועלת-סיכון חיובי, אך נצפו שיעורים גבוהים יותר של תופעות לוואי

במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Arthritis Research & Therapy, ביקשו חוקרים להעריך את היעילות והבטיחות של מונותרפיה עם אופדסיטיניב (Upadacitinib), בהשוואה למונותרפיה עם מטוטרקסט, לאורך תקופה של 5 שנים. הערכה זו בוצעה בחולים ללא חשיפה קודמת למטוטרקסט עם דלקת מפרקים שגרונית פעילה בדרגה בינונית עד חמורה, במהלך ההארכה ארוכת הטווח של מחקר פאזה 3 SELECT-EARLY.

החולים חולקו באקראי לקבלת אופדסיטיניב במינון 15 מ"ג או 30 מ"ג, או לקבלת מטוטרקסט. מטופלים שלא השיגו הפוגה לפי מדד CDAI (Clinical Disease Activity Index) והשתפרו בפחות מ-20% בספירת המפרקים הרגישים והנפוחים (tender and swollen joint counts) בשבוע 26, קיבלו טיפול הצלה (תוספת של מטוטרקסט בקבוצת הטיפול עם אופדסיטיניב ותוספת של אופדסיטיניב בקבוצת הטיפול עם מטוטרקסט). היעילות הוערכה במשך 5 שנים ודווחה על סמך נתונים נצפים מהחולים, שקיבלו מונותרפיה מתמשכת עם אופדסיטיניב  במינון 15/30 מ"ג או מטוטרקסט. בנוסף, היעילות נותחה על ידי התחשבות בקבוצות הטיפול האקראיות ולפי הנחות אי-תגובה (Non-responder imputation). תופעות לוואי שהופיעו במהלך הטיפול סוכמו לכל 100 שנות מטופל לאורך תקופה של 5 שנים.

מתוך 945 חולים שחולקו אקראית וטופלו, 775 חולים (82%) השלימו את שבוע 48 ונכנסו להארכה ארוכת הטווח של תרופת המחקר. תוצאות המחקר הדגימו כי שיעור גבוה יותר מהחולים השיגו בעקביות יעדי פעילות מחלה לאורך תקופה של 5 שנים עם אופדסיטיניב  בהשוואה למטוטרקסט. באנליזות, 53% ו-59% מהחולים השיגו הפוגה לפי מדד CADI עם אופדסיטיניב במינון 15 מ"ג ו-30 מ"ג, בהתאמה, בהשוואה ל-43% עם מטוטרקסט בשבוע 260. אנליזות אלו הראו גם תגובות יותר לפי CADI, DAS28 (CRP) (Disease Activity Score with C-reactive protein) ו-ACRי(American College of Rheumatology) עם אופדסיטיניב בהשוואה למטוטרקסט בשבוע 260 (כל ההשוואות P < 0.001 נומינלי). כמו כן, טיפול עם אופדסיטיניב הביא לעיכוב גדול יותר מבחינה מספרית של התקדמות השינויים המבניים במפרקים עד שבוע 260 בהשוואה למטוטרקסט. רוב תופעות הלוואי שהופיעו במהלך הטיפול, תופעות הלוואי החמורות ותופעות הלוואי שגרמו להפסקת הטיפול היו נפוצות יותר בחולים שקיבלו אופדסיטיניב במינון 30 מ"ג. בנוסף, שיעורי הזיהומים החמורים, הרפס זוסטר, עלייה בקריאטין פוספוקינאז, סרטן עור שאינו מלנומה ונויטרופניה היו גם הם שכיחים יותר מבחינה מספרית עם אופדסיטיניב בהשוואה למטוטרקסט. פרופיל הבטיחות של אופדסיטיניב שנצפה במשך 5 שנים התאים לתוצאות מחקרים קודמים ולניתוחי בטיחות משולבים בפאזה 3.

החוקרים מסכמים כי אופדסיטיניב הראתה תגובות קליניות טובות יותר בהשוואה למטוטרקסט בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית, במהלך המחקר שנמשך 5 שנים. שיעורים גבוהים יותר של תופעות לוואי נצפו עם אופדסיטיניב, במיוחד בקבוצה שטופלה במינון 30 מ"ג, בהשוואה למטוטרקסט. עם זאת, כאשר התרופה ניתנה כמונותרפיה בחולים שלא קיבלו בעבר מטוטרקסט, אופדסיטיניב במינון המאושר 15 מ"ג הוכיחה יעילות מעולה לטווח ארוך בהשוואה למטוטרקסט ופרופיל תועלת-סיכון כללי חיובי.

מקור:

van Vollenhoven, R., Strand, V., Takeuchi, T. et al. Upadacitinib monotherapy versus methotrexate monotherapy in patients with rheumatoid arthritis: efficacy and safety through 5 years in the SELECT-EARLY randomized controlled trial. Arthritis Res Ther 26, 143 (2024). https://doi.org/10.1186/s13075-024-03358-x

נושאים קשורים:  מחקרים,  דלקת מפרקים שגרונית,  אופדסיטיניב,  מטוטרקסט,  תופעות לוואי,  מונותרפיה
תגובות