מחקר פאזה 2 בחן מינונים שונים של BI655064, נוגדן חד שבטי נגדCD40 , כטיפול נוסף לזה הסטנדרטי בחולי לופוס נפריטיס מסוג 3 או 4 עם מחלה פעילה. ניתוח פוסט-הוק הראה יתרון פוטנציאלי של המינונים הגבוהים יותר שנבדקו (180 מ"ג/ 240 מ"ג) על פני מינון נמוך (120 מ"ג) או אינבו. במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Arthritis and Rheumatology, חוקרים ביקשו לבחון האם השפעת טיפול עם BI655064 על תוצאים כלייתיים עשויה להשתנות על ידי נוכחות של מונוציטים גלומרולריים, יעד לתרופה זו עם תפקיד ידוע בפתוגנזה של לופוס נפריטיס.
עוד בעניין דומה
101 ביופסיות כלייתיות מחולי לופוס נפריטיס שהשתתפו בניסוי BI655064 קיבלו ניקוד מרכזי. במהלך תקופה של 52 שבועות, eGFR (Estimated Glomerular Filtration Rate), יחס חלבון לקריאטינין בשתן מאיסוף בודד ותגובה כלייתית מלאה (Complete Renal Response) הוערכו. החולים סווגו על סמך הביצועים שלהם כ"טובים יותר" או "גרועים יותר" בהשוואה לממוצע של כל החולים בקבוצה, כפי שנחזה על ידי מודל מעורב למדידות חוזרות. בנוסף, נעשה שימוש במודלים של רגרסיה לוגיסטית, שהותאמו לערפלנים פוטנציאליים, כדי להעריך את הקשר בין מינוני טיפול ותוצאים שונים, תוך התמקדות בנוכחות או היעדר מונוציטים.
תוצאות המחקר הדגימו כי מינון גבוה יותר של BI655064 (180/ 240 מ"ג) היה קשור לתוצאים טובים יותר ביחס חלבון לקריאטינין בשתן ובתגובה הכלייתית המלאה, כאשר מונוציטים גלומרולריים היו נוכחים בביופסיה (יחס סיכויים 3.66 [רווח בר-סמך 95%: 1.09-12.3], P=0.04; יחס סיכויים 4.58 [1.24-16.9], P=0.02. בנוסף, נצפתה מגמת שיפור ב-eGFR בחולים אלו (P=0.08 לאחר 52 שבועות).
החוקרים מסכמים כי בביופסיות כליה מחולי לופוס נפריטיס עם מונוציטים גלומרולריים, טיפול עם מינון גבוה של BI655064 שיפר פרוטאינוריה לאחר 52 שבועות והוביל לתגובה כלייתית מלאה יותר בהשוואה לביופסיות ללא מונוציטים גלומרולריים. מאפיינים היסטולוגיים עשויים לסייע בהנחיית החלטות טיפול עבור חולים אינדיבידואליים עם לופוס נפריטיס.
מקור: