תסמיני דיכאון בקרב חולי דלקת מפרקים שגרונית ופסוריאטית

במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Rheumatology, חוקרים ביקשו לבחון את הקשר בין דיכאון וחרדה לבין חוסר יכולת להגיע להפוגה בקרב מטופלים עם דלקת מפרקים שגרונית ודלקת מפרקים פסוריאטית. בנוסף, נבדק הקשר בין תסמיני דכאון וחרדה לבין מרכיבי פעילות המחלה.

במחקר נכללו 400 מטופלים עם דלקת מפרקים שגרונית ממחקר tREACH ו-367 מטופלים עם דלקת מפרקים פסוריאטית ממחקר DEPAR. לחולים הייתה הפרעת דיכאון או חרדה אפשרית אם הם קיבלו ציון גבוה מ-7 בסולם החרדה והדיכאון של בית החולים (HADS, Hospital Anxiety and Depression Scale). בנוסף, הפוגה הוגדרה כציון DAS44י(Disease Activity Score on 44 joints) נמוך מ-1.6 בדלקת מפרקים שגרונית וכציון DAPSAי(Disease Activity in Psoriatic Arthritis) של 4 ומטה בדלקת מפרקים פסוריאטית. נעשה שימוש במודלים מעורבים כדי לבדוק את הקשר בין דיכאון/חרדה לבין השגת הפוגה במהלך תקופה של שנתיים, וכן כדי לזהות אילו מרכיבים בפעילות המחלה מושפעים ביותר על ידי תסמינים אלו.

בתחילת המחקר, 20% מחולי דלקת מפרקים שגרונית הראו סימנים לדיכאון אפשרי ו-30% סימנים לחרדה אפשרית. בקרב מטופלים עם דלקת מפרקים פסוריאטית, 18% סבלו מדיכאון אפשרי ו-23% מחרדה אפשרית. תוצאות המחקר הדגימו כי לאחר התאמה לתסמיני חרדה מקבילים, לדיכאון הייתה השפעה שלילית מובהקת על הסיכוי להגיע להפוגה במהלך השנתיים (יחס סיכויים 0.45 [רווח בר סמך 95%: 0.25-0.80] עבור דלקת מפרקים שגרונית ו-0.24 [0.08-0.71] עבור דלקת מפרקים פסוריאטית). לעומת זאת, חרדה כשלעצמה לא הייתה קשורה באופן מובהק להפוגה לאחר התאמה לתסמיני דיכאון מקבילים. נוכחות של דיכאון ו/או חרדה הייתה קשורה למספר גבוה יותר של מפרקים רגישים, בריאות כללית ירודה יותר, יותר כאב ועלייה קלה במדדי דלקת, אך לא נצפתה השפעה על מספר המפרקים הנפוחים, הן בדלקת מפרקים שגרונית והן בדלקת מפרקים פסוריאטית.

החוקרים מסכמים כי נוכחות תסמיני דיכאון בתחילת המעקב או במהלכו הייתה קשורה לסיכוי נמוך יותר להגיע להפוגה בקרב מטופלים עם דלקת מפרקים שגרונית ודלקת מפרקים פסוריאטית. לכן, על אנשי מקצוע בתחום הבריאות להיות מודעים לקיומם של תסמיני דיכאון.

מקור: