אספירין משפיע באופן תלוי-מינון על מאזן חומצת השתן (חומצה אורית, אוראט) בגוף: עד מינון של 1-2 גר' ליום הוא גורם להפחתה בהפרשת החומצה האורית ולכן לעליית ריכוזה בדם; מעל למינון זה הוא מעודד הפרשה. אספירין במינון נמוך הוא בעל תכונות מגנות קרדיווסקולריות ובשימוש נרחב. מחקר זה בדק את הקשר בין שימוש באספירין במינון נמוך לבין תדירות התקפי שיגדון והשפעת הטיפול באלופורינול (אלוריל, זילול, זילוריק).
עוד בעניין דומה
החוקרים עקבו אחרי 724 אנשים מאובחנים עם שיגדון למשך שנה. מתוכם 40.5% נטלו אספירין במינון נמוך (<325 מ"ג ליום). בהשוואה למטופלים שלא נטלו אספירין, שיעור הסיכון להתקף עלה ב-81% באלו שנטלו אספירין (OR = 1.81, CI95%: 1.3-2.5). שיעור הסיכון עלה יותר במינון נמוך יותר של אספירין (<100 מ"ג ליום). הקשר הזה נותר גם בבידוד משתנים כמו גיל, BMI, אי ספיקת כליות. טיפול באלופורינול ביטל את השפעה זו של אספירין.
החוקרים אינם ממליצים על הפסקת טיפול באספירין לחולים הזקוקים לו מסיבות קרדיווסקולריות וגם סובלים משיגדון. יש להיות מודעים לתופעת הלוואי הזו של אספירין במינון נמוך, וההמלצה העיקרית מהמחקר היא שבחולים הסובלים משיגדון וגם מטופלים באספירין במינון נמוך יש לנטר רמות חומצה אורית בדם ולטפל באלופורינול בהתאם לצורך.
ערכה: ד"ר שירי אלפרט