מחקר זה בוצע במטרה להשוות תוצאים קליניים ודפוסי טיפול בין מטופלים עם דלקת מפרקים שגרונית (RA - Rheumatoid Arthritis) מתונה לעומת חמורה לאחר התחלת טיפול בתרופות ביולוגיות המשנות את מהלך המחלה (biologic DMARDs).
עוד בעניין דומה
מטופלים עם RA מתונה עד חמורה (מדד פעילות מחלה קלינית [Clinical Disease Activity Index - CDAI]>10) שלא טופלו בעבר בתרופות ביולוגיות והחלו טיפול ב- DMARD ביולוגית, אותרו במרשם קורונה האמריקאי (שנים 2001-2013). בוצעה השוואה בין ציון CDAI, סטטוס תפקודי ודפוסי השימוש התרופתי לאחר שנה ושנתיים מתחילת הטיפול, בין מטופלים עם RA מתונה (CDAI >10י≤22) למטופלים עם RA חמורה (CDAI ≥22) בקו הבסיס.
1,596 מטופלים, מתוכם 779 עם RA מתונה ו-817 עם RA חמורה, היו במעקב במשך שנה ויותר; 1,269 מטופלים, מתוכם 634 עם RA מתונה ו-635 עם RA חמורה, המשיכו במעקב במשך שנתיים ויותר. מטופלים שהיו עם פעילות מחלה חמורה בקו הבסיס, בהשוואה למטופלים שהיו עם פעילות מחלה מתונה בקו הבסיס, חוו שיפורים גדולים יותר בפעילות הדלקתית [שינוי ממוצע ב- CDAI:י(18.9-) בהשוואה ל-(6.0-) לאחר שנה; (21.0-) בהשוואה ל-(7.1-) לאחר שנתיים; p<0.0001] ובתפקוד הגופני [שינוי ממוצע בסטטוס התפקודי: (0.2-) בהשוואה ל-(0.1-) לאחר שנה, p<0.0001;י(0.2-) בהשוואה ל-(0.1-) לאחר שנתיים, p=0.0013).
שיעור גדול יותר של מטופלים שהיו בקו הבסיס עם מחלה מתונה, בהשוואה לאלו שהיו עם מחלה חמורה, השיגו נסיגה (CDAI≤2.8;י22.7% בהשוואה ל-15.8% לאחר שנה, p=0.0003;י25.9% בהשוואה ל-20.9% לאחר שנתיים, p=0.0396) או פעילות דלקתית נמוכה (CDAI<10;י60.1% בהשוואה ל-41.2% לאחר שנה; 66.7% בהשוואה ל-49.4% לאחר שנתיים, p<0.0001). רוב המטופלים נותרו בסוף המעקב עם הטיפול הביולוגי אתו הם התחילו (>70% בשנה הראשונה; >62% בשנה השנייה).
מטופלים עם RA שהיו בקו הבסיס עם פעילות דלקתית גבוהה יותר השיגו בזכות טיפול ביולוגי שיפורים גדולים יותר במדדי פעילות המחלה, בהשוואה למטופלים שהיו בקו הבסיס עם פעילות דלקתית נמוכה יותר, אך במקביל הם השיגו לעתים רחוקות יותר מטרות חשובות כגון נסיגה או רמת פעילות נמוכה.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
