מגזין

יומנו של מתמחה

טראומה בחדר הלידה גרמה לאדם קיי לפרוש ממקצוע הרפואה, לעלות על במת הסטנד-אפ ולהוציא לאור את הספר "זה עומד לכאוב", המבוסס על היומנים שכתב כמתמחה והיו לרב מכר עולמי

אדם קיי, מחבר הספר "זה הולך לכאוב". צילום באדיבות דאסטי מילר

אדם קיי הוא רופא, קומיקאי וסופר - בסדר הזה, כי קודם הוא למד רפואה (כבן לרופא יהודי הוא אומר שזו היתה ברירת המחדל), עשה התמחות במיילדות וגינקולוגיה ועבד כרופא במערכת הבריאות הבריטית, אך לא לאורך זמן.

הוא חווה התמוטטות נפשית בעקבות מוות כפול של אם ועובר בלידה שהסתבכה ובה היה הרופא הראשי והחליט לקחת הפסקה של חצי שנה ממקצוע הרפואה, שאחריה כבר לא שב יותר לבית החולים.

אחרי שש שנות לימוד ושש שנים בבתי חולים, תחילה כסטאז'ר ואז כרופא זוטר, כמתמחה וכגינקולוג, החליט קיי לעזוב את עולם הרפואה והפך לקומיקאי. הוא חזר לכתוב ולהצחיק, בין השאר לסדרות קומיות בטלוויזיה הבריטית ("הבנים של מיסיס בראון", "מיטשל אנד ווב") והופיע במועדוני סטנד־אפ. ואז, יום אחד, לאחר ששמו כבר הוסר מרשימת הרופאים של המועצה הרפואית הבריטית, הוא עשה סדר בארגזים מתקופת ההכשרה שלו, מצא את יומניו והוציא אותם לאור בספר.

אדם קיי. "אהבתי את המחשבה שבתחום המיילדוּת אתה גומר עם פי שניים מטופלים ממה שהתחלת איתו". צילום באדיבות דאסטי מילר

הספר "זה עומד לכאוב" מבוסס על יומנים שכתב קיי לאורך תקופת התמחותו. קיי כותב ביומניו על הימים הרעים והטובים, על הלידות שיילד, על צרכני הסמים, פצועי התאונות, אלה שלא נשארו בחיים ועל החיים הפרטיים שלו שנהרסו ובן הזוג שעזב. הוא כותב בלי פילטרים, בציניות, בגילוי לב ובחוסר רחמים על עצמו ועל החולים שלו, הוא מצחיק ובוטה ואנושי וזהו סוד הצלחתו של הספר.

על הבחירה שלו להתמחות במיילדות וגינקולוגיה, הוא מספר: "אני בחרתי במיילדוּת וגינקולוגיה – או 'טוּטות וזאטוטות' כמו שקראנו לזה בחיבה בלימודי הרפואה. במהלך הלימודים עשיתי פרויקט מחקר בתחום הזה, ולכן היה לי יתרון התחלתי קטן כל עוד שאלו אותי שאלות שנוגעות אך ורק ב'התפתחויות אפשריות בילדים לאמהות עם תסמונת אנטי־פוספוליפידית', מה שאף פעם לא קרה, משום מה.

"אהבתי את המחשבה שבתחום המיילדוּת אתה גומר עם פי שניים מטופלים ממה שהתחלת איתו – ממוצע לא רע בכלל יחסית לתחומי התמחות אחרים (אתם יודעים על מי אני מדבר, גריאטריה). אני גם זוכר שבזמן ההתלבטות אחד המתמחים אמר לי שהוא בחר במיילדות וגינקולוגיה כי זה קל – 'במחלקת יולדות עושים בסופו של דבר ארבעה דברים: קיסריים, מלקחיים, ואקום ולתפור את הבלגן שעשית'".

הספר זכה בפרסים ספרותיים, מכר יותר ממיליון עותקים, תורגם ליותר מ-30 שפות וב-BBC מפיקים כעת סדרת דרמה בת שמונה פרקים המבוססת על יומני המתמחה. בישראל, הספר ראה אור בחודש שעבר וכבר נמצא ברשימות רבי המכר. בעקבות הצלחת הספר, הפך קיי לקומיקאי מבוקש שהכרטיסים למופעיו נחטפים.

כריכת הספר "זה הולך לכאוב". רב מכר עולמי

בביקורת ב"דיילי  אקספרס", אחת מיני רבות ומפרגנות, נכתב: "אם תקראו רק ספר אחד השנה, כדאי שתבחרו בספרו המצחיק, המחריד ושובר הלב של אדם קיי – תיאור פוקח עיניים ומצחיק נורא של הלחצים המזעזעים המופעלים על עובדי שירותי הבריאות. אדם קיי הוא אובדן נורא למקצוע הרפואה, אבל הוא רווח אדיר למדף הספרים שלכם".

"דוקטורס אונלי" בחר בשלושה קטעים מהספר "זה עומד לכאוב", הנותנים לקורא פתח אל עולמו של מתמחה, על החמלה, המצוקה, ההתרגשות, הכיעור והסבל שבעבודת הרופא:

יום רביעי, 28 באוקטובר 2009

אני צריך לאשפז מישהי עם מחלה דלקתית של האגן כדי שתקבל עירוי אנטיביוטי. לצערי, היא לא רוצה אנטיביוטיקה כי היא חושבת שאני שפוּט של חברות התרופות, אז אנחנו מוצאים את עצמנו במבוי סתום. אנחנו מדברים על כל החששות שלה. מתברר שזה עניין טרי אצלה; היא קראה על זה משהו בפייסבוק אתמול.

עוד נקודה לרעת הטכנולוגיה מבחינתי. העמותה הכירה סוף־סוף בכך שאנחנו במאה העשרים ואחת, ביצעה דיגיטציה של המערכת הרדיולוגית שלנו וחיסלה את לוחות השיקוף ואת ההדפסות הקשיחות של צילומי הרנטגן. במקום זה אנחנו יכולים עכשיו לגשת אליהם מכל מחשב בבית החולים. לרוע המזל, המערכת לא פועלת מאז שהתקינו אותה, וכך חזרנו אל המאה התשע־עשרה, לפני המצאת הרנטגן.

מטופלות נוהגות לבוא למרפאה עם ערימות של ניירות שהן גיגלו, הדפיסו ומִרקרו, ודי מייגע להקדיש עשר דקות יותר מהנדרש לכל מטופלת כדי להסביר לה מדוע בלוגרית מקופנהגן שמשתמשת ברקע של וורדפרס עם לבבות ורודים היא לא בהכרח מקור מידע מהימן. מצד שני, בלי גוגל לא הייתי יכול לשלוח מטופלות לתת דגימת שתן בזמן שאני מחפש בבהלה כל מיני דברים.

היום הטכנולוגיה מזמנת לי תיאוריות קונספירציה. המטופלת מבקשת ממני להוכיח שחברות התרופות לא משחדות אותי. אני אומר שהאנטיביוטיקה שאני רוצה לתת לה עולה גרושים, ושסביר להניח שחברות התרופות היו רותחות מזעם שאני לא בוחר בתרופה יקרה יותר. היא לא מתרשמת. אני אומר שהאנטיביוטיקה שרשמתי היא גנרית [1] ושאני לא דוחף לה מותג ספציפי. היא עדיין לא מתקפלת. אני מציין בפניה שאני נוהג בפג'ו 206, מה שמוכיח שאני כנראה לא בכיס של אף אחד. "בסדר", היא אומר ומסכימה לקבל אנטיביוטיקה.

הערה [1] כמעט לכל תרופה שאתם קונים בבית המרקחת יש גירסת מותג וגירסה גנרית. אקמול הוא שם מותג של התרופה הגנרית פרצטמול, ומוקסיפן הוא שם מותג של אמוקסיצילין.

יום שלישי, 6 ביוני 2006

הלכתי לבדוק מטופלת במיון. היא עשתה הפלה תרופתית לפני כמה ימים, ועכשיו היא סובלת ייסורי תופת. אני לא לגמרי בטוח מה הבעיה, אבל אני בטוח שמשהו לא בסדר – אני מאשפז אותה במחלקה כדי שתקבל משככי כאבים ותיבדק על ידי רופא בכיר יותר. ארני בודק אותה.

"יש לה כאבים של התכווצויות. האולטרסאונד לפני ההפלה מראה הריון תוך־רחמי. זה שגרתי. שלח אותה הביתה".

אני מנסה להצדיק את האשפוז – הרי כאבים כאלה לא קורים בלי סיבה. היא על מורפין!

"רק מפני שרשמת לה מורפין...".

אבל אף אחת לא חווה כאבים כאלה אחרי הפלה תרופתית.

"איך אתה יודע מה סף הכאב שלה?" הוא עונה בענייניות. "אולי היא ככה גם כשהיא דופקת את הבוהן ברגל של השולחן".

אני טוען שמשהו מוזר קורה פה, והוא מתייחס לטענה בביטול.

"אם אתה שומע מבחוץ נקישות פרסה, יכול להיות שזאת זברה. אבל כשאתה מסתכל, כמעט תמיד מתברר שזה סוס". הוא אומר לי שאני יכול לרשום לה אנטיביוטיקה למקרה שיתפתח אצלה זיהום - אבל עדיין צריך לשחרר אותה.

בסיפור מושלם, הזימון מהמחלקה שמתריע כי מצבה של המטופלת מידרדר היה מגיע באותו רגע ממש. בפועל, הוא הגיע רק כמה שעות לאחר מכן, אבל התוצאה היתה זהה: נכנסתי לעזור לארני בחדר הניתוח לסלק הריון חוץ־רחמי [2] וטונה של דם מהאגן שלה. האולטרסאונד שהיא עשתה לפני ההפלה היה שגוי מאוד וסיכן את חייה.

עכשיו המטופלת בסדר, והיא מאושפזת במחלקה. ארני לא התנצל בפניי, מכיוון שהתנצלות תדרוש ממנו להחליף את כל האישיות שלו. ברגע זה אני באמזון, מזמין לו מחזיק מפתחות בצורת זברה.

הערה [2] הריון חוץ־רחמי (אֶקְטוֹפּי) מתרחש כשהעובר מתמקם במקום הלא נכון – לרוב בחצוצרה. אם לא מטפלים בו החצוצרה תיקרע, וזה גורם המוות השכיח ביותר אצל נשים בשלושת החודשים הראשונים להריון. בכל פעם שאישה הרה חשה כאב, יש לשקול את האפשרות של הריון חוץ־רחמי אלא אם כן אולטרסאונד מראה שההריון הוא תוך־רחמי. במקרה זה, מי שביצע את האולטרסאונד פירש לא נכון את ההריון החוץ־רחמי כהריון תוך־רחמי.

יום שני, 11 באפריל 2005

עומדים לקחת ילד בן עשר מהמיון ישר לניתוח אחרי שהתוספתן שלו התפוצץ. קולין, מתמחה בכיר מקסים, נתן תצוגה מרהיבה של התמודדות עם אֵם מודאגת – הוא הסביר לה כל מה שקורה בתוך הבטן הקטנה של הילד, איך אנחנו עומדים לתקן אותה, כמה זמן זה ייקח, מתי הוא יוכל לחזור הביתה. אני מנסה ללמוד את השיטה שלו. העניין הוא למדוד מילים – לתת את המידע הדרוש אבל לא להכביר בפרטים מיותרים – ולהשתמש בלשון המתאימה: בלי יותר מדי עגה מקצועית, אבל בשום פנים לא להתנשא. מעל לכל, צריך להיות מקצועי ומתחשב.

אני רואה בפניה שהלחץ שלה הולך ופוחת בכל רגע, ואני ממש מרגיש איך החרדה מסתלקת מגופה כמו רוח רעה, או גזים עיקשים. הגיע הזמן לקחת את הילד למעלה, אז קולין פונה אל האמא ואומר, "נשיקה קטנה לפני שהוא נכנס לניתוח?". היא רוכנת אל קולין ונותנת לו נשיקה על הלחי. משוש ליבה, לעומת זאת, נלקח משם בלחי יבשה.

"זה הולך לכאוב", מאת אדם קיי. מאנגלית: תומר בן אהרון. הוצאת הכורסא ומודן. 248 עמ'  

נושאים קשורים:  אדם קיי,  "זה עומד לכאוב",  מתמחים,  מיילדות וגיניקולוגיה,  חדשות,  מגזין,  רב מכר,  הוצאת הכורסא
תגובות
אנונימי/ת
14.03.2019, 22:35

מאמר נהדר

הספר נהדר! מומלץ בחום לכל רופא ובמיוחד בשלב התמחות.

אנונימי/ת
15.03.2019, 10:55

חבל שאין אפשרות לרופאים וסטודנטים לרפואה לרכוש את הספר (בהנחה? ) דרך האתר

15.03.2019, 11:09

סיימתי כרגע לקרא את הספר הזה בגירסתו האנגלית ואומנם אני לא מומחה במיילדות וגינקולוגיה אך נהנתי מכול רגע...בבית לא הבינו למה אני קורא וצוחק... מומלץ בחום...

15.03.2019, 11:09

סיימתי כרגע לקרא את הספר הזה בגירסתו האנגלית ואומנם אני לא מומחה במיילדות וגינקולוגיה אך נהנתי מכול רגע...בבית לא הבינו למה אני קורא וצוחק... מומלץ בחום...

אנונימי/ת
15.03.2019, 11:52

סתם הערה. בהריון השלישי שלי היו לי שני עוברים, אחד ברחם והשני אקטופי, כשהגעתי בשבוע 6 עם כאבים עזים למיון, ראו רק את ההריון הרחמי, אך. יאמר לזכות הרופאים שלנו שהם לא ויתרו, נשלחתי למומחה לאולטראסאונד שחיטט וחיטט עד שהדגים את ההריון האקטופי והוכנסתי בדחיפות לחדר ניתוח. לשמחתי העוברית ברחם שרדה...

אנונימי/ת
22.03.2019, 12:02

ספר איום כתוב כמו רשימת מכולת