כמיליון איש בישראל סובלים מכאב כרוני הנמשך למעלה משלושה חודשים ללא רקע אונקולוגי; כך עולה ממחקר שוק איכותני וכמותי, שבוצע על ידי חברת גיאוקרטוגרפיה במהלך ינואר 2015.
עוד בעניין דומה
המחקר בחן את היקף תופעת השימוש באופיואידים בישראל והסיכון להתמכרות להם. המחקר כלל בסך הכול 2,000 מרואיינים (ציבור המטופלים), 150 רופאי משפחה ו-10 רופאי כאב וראומטולוגים, הטוענים כי כ-30% מבין החולים המגיעים אליהם מכורים כבר בדרגה כלשהי לתרופות אלו או שקיים חשד להתמכרות.
עד סוף שנות ה- 90, נטילה ממושכת של אופיואידים לטיפול בכאב כרוני שאיננו כתוצאה מסרטן או לכאב שנמשך מעל 3 חודשים היתה אסורה ברוב מדינות ארה"ב. אלא שהמדיניות השתנתה בעקבות מחקרים שהראו תועלת עבור חולים אלו כתוצאה מהטיפול במשככי הכאב.
מעקב אחר מקרי המוות כתוצאה מנטילת מינוני יתר של אופיואידים במרשם, שהחל בארה"ב ב-1999, חשף 4,030 מקרי מוות. כעשור לאחר מכן, ב-2010, כבר נרשמו 16,651 מקרים, על-פי נתוני ה-CDC.
מניתוח ממצאי מחקר השוק שנעשה בקרב הציבור עלה, כי 118,108 ישראלים משתמשים בתרופות מרשם מסוג אופיואידים לטיפול בכאב הכרוני שלהם.
עוד עולה מהמחקר, כי כ-60% מהסובלים מכאב נאלצו לחדש את המרשם כיוון שנגמרו להם משככי-הכאב מוקדם מהצפוי, ולמעלה ממחצית מהם לא קיבלו שום הסבר על הסיכונים הכרוכים בנטילת אופיואידים ואינם מודעים להם.
מי שמודעים לסיכונים הסבירו, כי הם יודעים שהם עלולים לפתח תלות/התמכרות לתרופה עקב חוסר יכולתם להפסיק את נטילתה. למעלה ממחצית מהמרואיינים ציינו שאין למיטב ידיעתם תרופות או טיפול להתמכרות.
התפלגות ניפוק המרשמים לפי מומחיות רופאים
מניתוח הממצאים שנאספו בקרב רופאי המשפחה, עולים נתונים מדאיגים לא פחות, לפיהם כ-75,650 מטופלים שמגיעים לרופאי משפחה בישראל משתמשים באופיואידים על בסיס קבוע, ואצל כ-13 אלף המינון עלה ביותר מ-50% מתחילת הטיפול. אצל 41% המינון עלה כבר לאחר 3 חודשים מתחילת הטיפול. רופאי המשפחה מעריכים כי כ-15,000 (20.1%) מהמטופלים הללו סובלים מהתמכרות לתרופות האופיואידיות.
רופאי המשפחה מתייחסים לסכנות הכרוכות בשימוש באופיואידים, הסכנות המובהקות ביותר שצויינו הן: הפסקת נשימה כתוצאה ממינון יתר ושימוש מוגבר בעקבות זאת בתרופות אחרות, כמו בנזודיאזפינים. לפי המחקר, כשליש מהמטופלים באופיואידים מקבלים טיפול גם בבנזודיאזפינים.
מהסקר עולה כי ישנו רצון וצורך בקרב רופאי המשפחה לטפל בבעיית ההתמכרות שפיתחו חולים בעקבות הטיפול במשככי כאב אופיואידים.
כמו רופאי המשפחה, גם חלק מהרופאים מומחי הכאב והראומטולוגים תופסים את האופיואידים כתרופות ממכרות ורואים כ-30% מהחולים המגיעים אליהם עם דרגה כלשהי של התמכרות או עם חשד להתמכרות. הרתיעה מרישום אופיאטים היא בעיקר מתופעות לוואי בלתי נסבלות כמו בחילות, סחרחורות, עצירות, ולאו דווקא מהתמכרות.
מומחי הכאב דיווחו, כי מאות מהמטופלים נוטלים את התרופות על בסיס יומי, רוב החולים הללו מגיעים אל הרופא המומחה בכאב או הריאומטולוג לאחר כחצי שנה עד שנה של סבל מהכאב. הסיבה העיקרית למשך זמן ארוך זה: תורי ההמתנה להגעה ליועץ. כמו כן, הרופאים ענו כי הם חשים שהתמכרות איננה בתחום טיפולם ומומחיותם. 8 מתוך ה- 10 ציינו שאינם מעוניינים כלל לטפל בהתמכרות באמצעות תרופה ומעדיפים להתרכז בתחום מומחיותם ולשלוח מטופלים שחשים כי הם מכורים למכון גמילה או פסיכיאטר או להוריד את המינון בהדרגה וזאת משום שכיום אין שום מסגרת ציבורית שנותנת מענה למטופלי קופות החולים וכן בהשוואה לטיפול הנהוג בעולם המערבי ע"י רופאי משפחה.
דר' שאולי לב-רן, מנהל המרפאה לרפואת התמכרויות במרכז הרפואי ע"ש שיבא מתאר כי "אחת הבעיות המרכזיות כיום היא ההפרדה המוחלטת בין המערכת הרפואית הרגילה לבין מערכות הטיפול בהתמכרויות בישראל. אדם שפיתח התמכרות למשככי כאבים, אשר נרשמו לו כדת וכדין במסגרת קופ"ח או מרפאת כאב, מופנה במקרה הטוב לקבלת טיפול במרכזים ייעודיים לטיפול בהתמכרויות שאינם נמצאים כלל בתוך המערכת הרפואית הרגילה. המערכות הללו מותאמות לטיפול באוכלוסייה מסוימת של מכורים לסמים ולאלכוהול, בפועל מעטים מבין חולי הכאב המכורים למשככי כאב פונים למסגרות הייעודיות הללו. כך מתקיים מצב בלתי נסבל בו אלפים לא זוכים לטיפול יאות עבור בעיית ההתמכרות ממנה הם סובלים. הנגשת הטיפול עבור התמכרויות בתוך המרכזים הקיימים של מערכת הבריאות ובריאות הנפש צריכה להיות מטרה לאומית".
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
