במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת The Journal of Rheumatology, החוקרים ביקשו לקבוע את ההשפעה של מאפייני המטופל ושל פעילות המחלה על ריכוזי התרופה אדלימומאב. כמו כן, הם ביקשו להעריך את הקשר בין ריכוזי התרופה, נוכחות נוגדנים נגד התרופה ופעילות המחלה בדלקת מפרקים שגרונית. מטרה נוספת הייתה לקבוע את הקשר בין ריכוזי ציטוקינים לבין ריכוזי התרופה.
עוד בעניין דומה
מחקר חתך זה כלל חולים עם דלקת מפרקים שגרונית שקיבלו אדלימומאב למשך 4 שבועות לפחות. פעילות המחלה נמדדה על ידי ציון DAS28י(Disease Activity Score in 28), המודד את פעילות המחלה ב-28 מפרקים, כשתגובה לטיפול הוגדרה כציון שווה או נמוך מ-3.2. כמו כן, ריכוזי אדלימומאב ורמות הנוגדנים נמדדו בסרום ובפלזמה, ופאנל צינוקינים נבדק עבור תת-קבוצה של מטופלים. בנוסף, הריכוזים של אדלימומאב השוו בין תת-קבוצות דמוגרפיות וקליניות על ידי שימוש בניתוח שונות.
במחקר הוכללו 156 מטופלים, כאשר 69.2% מהם היו נשים, והגיל הממוצע היה 57.4 (סטיית תקן של 12.7). ניתוח רב משתני הראה כי רמת CRPי(C-reactive protein) גבוהה (P<0.001) ומשקל גבוה (P<0.004) היו קשורים באופן עצמאי לריכוזי אדלימומאב נמוכים יותר. יתרה מכך, ריכוזי התרופה היו גבוהים יותר בחולים עם ציון DAS28 שווה או נמוך מ-3.2, בהשוואה לחולים עם ציון גבוה מ-3.2 (חציון 10.8 [טווח בין-רבעוני 6.4-20.8] מ"ג לליטר, לעומת 7.1 [טווח בין-רבעוני 1.5-12.6] מ"ג לליטר; P<0.001). במחקר נמצאה קורלציה שלילית מובהקת בין הציטוקין אינטרלוקין 6 (IL-6) לבין הריכוזים של אדלימומאב (r = −0.04; P < 0.01).
החוקרים מסכמים כי הריכוז של אדלימומאב נמצא בקורלציה שלילית עם סמנים של מחלה דלקתית בדלקת מפרקים שגרונית, כמו אינטרלוקין 6. בנוסף, ריכוזי תרופה בטווח של 5-7 מ"ג לליטר היו מקושרים לשליטה טובה יותר במחלה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
