מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת Annals of the Rheumatic Diseases, ביקש לקבוע את החשיבות הקלינית של GCAי(giant cell arteritis) תת-קליני ב-PMRי(polymyalgia rheumatica) ולברר את הגישה הטיפולית האופטימלית בו.
עוד בעניין דומה
במסגרת המחקר, נכללו מטופלים החולים ב-PMR שמקיימים את הקריטריונים של הברית האירופית של האגודות לראומטולוגיה או את הקריטריונים של האוניברסיטה האמריקאית לראומטולוגיה. מטופלים אלו, שהיו ללא סימפטומים של GCA, היו תחת מעקב שגרתי למשך שנתיים לכל היותר, וחולקו ל-2 קבוצות על פי תוצאות האולטרסאונד שלהם: PMR מבודד ו-PMR עם GCA תת-קליני. לאחר מכן, ביצעו החוקרים השוואת תוצאים בין שתי הקבוצות: השנויות, שימוש בגלוקוקורטיקוסטרואידים ושימוש ב-DMARDsי(Disease-modifying antirheumatic drugs).
במחקר נכללו 150 מטופלים החולים ב-PMR, מתוכם 50 מטופלים עם GCA תת-קליני. זמן המעקב החציוני היה 22 (20-24) חודשים.
לפי תוצאות המחקר, ל-47 מטופלים (31.3%) הייתה הישנות, כאשר 31 (62%) מהם שייכים לקבוצת ה-GCA התת-קליני ו-16 (16%) לקבוצת ה-PMR המבודד (p<0.001). בקרב חולי ה-GCA התת-קליני, לא נמצא הבדל במינון ההתחלתי הממוצע של פרדניזון בין מטופלים עם הישנות לבין מטופלים ללא הישנות (32.4±15.6 לעומת 35.5±12.1 מ"ג בהתאמה; p=0.722). כמו כן, בחולי GCA תת-קליני שחוו הישנות, הפחתת מינון הפרדניזון ב-3 החודשים הראשונים הייתה מהירה יותר בהשוואה לחולים שלא חוו הישנות, עם מינון ממוצע בחודש השלישי של 10.0±5.2 לעומת 15.2±7.9 מ"ג ביום (p<0.001). לא נמצאו הבדלים בין קבוצות חולי ה-GCA התת-קליני עם וללא הישנות, הנוגעים לגיל, מין, CRPי(C-Reactive Protein) וקצב שקיעת דם.
מתוצאות המחקר עולה כי לחולי PMR עם GCA תת-קליני הייתה כמות השנויות גבוהה יותר באופן מובהק במהלך שנתיים של מעקב, בהשוואה לחולים עם PMR מבודד. בנוסף, נמצא כי מינון התחלתי נמוך והפחתת מינון מהירה של גלוקוקורטיקוסטרואידים ב-3 החודשים הראשונים הם גורמי סיכון להישנות.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
