מדדי דלקת הנלקחים מבדיקות המטולוגיות שגרתיות, ובמיוחד יחס הנויטרופילים ללימפוציטים (NLR) ויחס הטסיות ללימפוציטים (PLR), הוכחו כמבדילים בין מטופלים עם וללא דלקת מפרקים שגרונית (RA). עם זאת, יכולתם להבחין בין חולי RA עם וללא מחלה פעילה לא הוערכה באופן שיטתי.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'European Journal of Clinical Investigation', החוקרים ערכו חיפוש במסדי הנתונים PubMed, Web of Science, Scopus ו-Google Scholar מראשיתם ועד ליוני 2022, אחר מחקרים המשווים את ערך ה-NLR ו/או ה-PLR בין חולי RA עם וללא מחלה פעילה. הסיכון להטיה ולוודאות הראיות הוערכו באמצעות ה-Joanna Briggs Institute Critical Appraisal Checklist ו-GRADE, בהתאמה.
בסך הכל נאספו 18 מחקרים (2,122 חולי RA עם מחלה פעילה, גיל ממוצע 50 שנים, 20% גברים; 1,071 חולי RA עם מחלה לא פעילה, גיל ממוצע 50 שנים, 25% גברים). מחלה פעילה הייתה נקשרה עם ערך גבוה יותר באופן מובהק של NLR (הפרש ממוצע מתוקנן = 0.37, רווח בר-סמך של 95% 0.19 עד 0.55, p < .001; רמת ודאות נמוכה של ראיות) ושל PLR (הפרש ממוצע מתוקנן = 0.48, רווח בר-סמך של 95% 0.32 עד 0.64, p < .001; רמת ודאות נמוכה של ראיות). באנליזת רגישות נמצא כי ערכי ה-SMD לא הושפעו באופן מהותי בעקבות הסרה ברצף של מחקרים בודדים. כמו כן, לא נמצאה הטיית פרסום. במטא-רגרסיה, גודל האפקט לא נקשר עם מאפייני מטופל או מחקר אחרים, כולל מין המטופלים, Disease Activity Score-28, חלבון מגיב C וקצב שקיעת הדם.
לסיכום, יחס הנויטרופילים ללימפוציטים ויחס הטסיות ללימפוציטים מאפשרים להבחין באופן מובהק בין חולי RA עם וללא מחלה פעילה. החוקרים מציינים כי יש צורך במחקרים נוספים על מנת לקבוע את היכולת האבחונית של מדדים אלו, באופן בודד או בשילוב עם פרמטרים אחרים, במסגרת הקלינית השגרתית.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
