במסגרת מחקר אשר ממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Journal of Pediatric Gastroenterology and Nutrition ביקשו החוקרים לתאר את המאפיינים של מחלת מעי דלקתית (inflammatory bowel disease – IBD) בקרב חולי דלקת מפרקים אידיופתית כרונית של הילדות (juvenile idiopathic arthritis – JIA) ולזהות גורמי סיכון להתפתחות IBD.
עוד בעניין דומה
במחקר זה ביצעו החוקרים ניתוח רטרוספקטיבי של נתונים מהמרשם הגרמני הביולוגי בראומטולוגיית ילדים (Biologika in der Kinderrheumatologie). נתונים אשר נאספו בשנים 2001-2021. המחקר הנוכחי כלל סך של 5,009 חולי JIA.
תוצאות המחקר הדגימו כי 28 מחולי ה-JIA אכן פיתחו IDB לפני גיל 18 שנים - 23 (82.1%) עם מחלת קרוהן (CD), 4י(14.3%) עם קוליטיס כיבית (UC) ו-1 (3.6%) עם IBD לא מסווג (IBD-U). שיעור ההיארעות של IBD במהלך 20 שנות תצפית עמד על 0.56% (0.46% עבור CD,י0.08% עבור UC ו-0.02% עבור IBD-U). מתוך נבדקים אלו, 20.3% היו חיוביים ל-HLA-B27,י25% סבלו מדלקת מפרקים הקשורה לאנתזיטיס, ו-14.3% היו עם דלקת מפרקים פסוריאטית. בתוך 90 ימים לפני אבחון IBD,י82.1% (n=23) קיבלו טיפול עם etanerceptי(ETA), 39.3%י(n=11) טופלו עם תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות (NSAIDs), 17.9%י(n=11) טופלו עם קורטיקוסטרואידים סיסטמיים, 28.6% (n=8) עם מטוטרקסט (MTX), 14.3%י(n=4) עם סולפסלאזין, 10.7% (n=3) עם לפלונומייד ו-3.6% (n=1) עם אדאלימומאב (ADA) ואינפליקסימאב, בהתאמה. ההיארעות של IBD הייתה נמוכה יותר בקרב חולים אשר טופלו עם MTX, אך גבוהה יותר בחולים שטופלו עם ETA למעט חולים אשר קיבלו טיפול משולב ETA-MTX. גם בחולים שקיבלו לפלונומייד או סולפסלאזין, שכיחות IBD הייתה גבוהה יותר.
מתוצאות מחקר זה עולה כי בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, בקרב חולי JIA ישנה שכיחות מוגברת של IBD. בקרב חולים אלו היחס בין CD ל-UC הינו גבוה במיוחד, דבר המרמז על פנוטיפ ברור של IBD. נראה כי טיפול מקדים עם MTX מהווה גורם מגן. טיפול ב-ETA אינו מונע התפתחות IBD וחולי JIA המטופלים עם לפלונומייד או סולפסלאזין עשויים להיות בסיכון מוגבר להתפתחות IBD.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
